יש את הביטוי הזה, שאומר שיש פעמים בחיים שאתה לא יודע אם
לצחוק או לבכות. תמיד חשבתי שזה ממש דבילי. סליחה, מטומטם.
סליחה, לא יפה לומר מטומטם. תמיד חשבתי שזה לא נכון. 'לא נכון'
זה אחלה של ביטוי. סליחה, 'אחלה' זה ערסי. גם 'ערסי' זה
'ערסי'.
ניסיון שני.
אומרים שלכתוב מתוך כאב זה טוב. משחרר, הם אומרים. נותן דרור
(כן כן, דרור) לרגשות האמיתיים שנמצאים אצלך עמוק בלב. הלב הוא
בכלל משאבת דם. אין בו באמת רגשות, ככה הם אומרים. אבל מצד
שני, תמיד הזוגות שאוהבים אומרים שהלב שלהם פועם חזק יותר ומהר
יותר. כנראה שהלב מזרים דם יותר מהר לשאר חלקי הגוף כשאתה
מתרגש. וכשאתה מאוהב אתה מתרגש. שיט.
ניסיון שלישי.
הבחורה שאני אוהב ישנה כרגע במיטה של החבר הכי טוב שלי. אומרים
שהצהרות כאלה תופסות את הקורא, אומרים שהוא נשאר במתח ורוצה
לראות מה יקרה בסוף. אומרים שהצהרות כאלה הן אמצעי אומנותי (כן
כן, אמצעי אומנותי) טוב מאוד. שזה עובד יפה מאוד. אני לא נוטה
להשתמש באמצעים אומנותיים. וגם אם כן, זה לא בכוונה. אני לא
מאמין באמצעים אומנותיים. אני מאמין במסר חד וחלק. חד וחלק. חד
וחלק. מסר שאתה קורא ומבין. בלי בולשיט, בלי פוליטיקלי קורקט.
פאק.
ניסיון רביעי.
הבחורה שאני אוהב ישנה כרגע במיטה של החבר הכי טוב שלי. ואם
יורשה לי להיות קצת יותר בוטה - היא לא באמת ישנה. ולא אוסיף.

אמצעיים אומנותיים, הלב כמשאבת דם, צחוק או בכי. זה לא באמת
משנה. בעולם, בבסיסו של העולם, יש רק מעשים. רגשות הם משניים.


מאחל להם רק טוב. באמת. אך ורק טוב.