קובי לביוד / הלב תוהה |
ונחלים זרמו לשום מקום
בחסות השמש הפצועה
דגים בולעים בועות תקווה
להזרימה ללב דייג עייף
ורשתות מחוררות לבב
כולאות יאוש סמיך שנתלה
דקיק על החוטים
אני מותיר חלומות מאובנים
שמנועם שבק חיים
על אספלט מדושן עונג
ויורד אל קו החוף
ומשם דומה הים לאינסוף אהבה
והלב תוהה כיצד מביט האין קץ
על החול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|