נכתב בשיתוף עם יונתן בלומינפלד, לפני שנים רבות.

איש1: אני מת מרעב.
איש2: ששש... כולם ישנים.
איש1: (בלחש) אני מת מרעב...
איש2: (בקור רם) מה?
איש1: אני מת מרעב.
איש2: ששש... כבר אמרתי כולם ישנים. וחוץ מזה איזו מן שעה זאת
לאכול?
איש1: אחת וחצי בלילה.

[מתיישבים]

איש1: אתה יודע על מה חשבתי?
איש2: אני חושב שאני יודע על מה חשבת, ואם זה נכון אז אני מניח
שאני יודע על מה חשבת לא?
איש1: מה?!
איש2: אם אני חושב שאני יודע על מה חשבת ובאמת חשבת על זה ואני
חשבתי על זה שאתה חשבת את זה ואתה באמת חשבת את זה אז כנראה
שכן. לא?
איש1: מה?!
איש2: אתה יודע על מה אני חשבתי?
איש1: אתה יודע על מה אני חשבת?
איש2: איך אתה חשבתי.
איש1: אתה יודע על מה אתה חשבתי?
איש2: אתה חשבתי שאני חשבת שאתה חשבת שאני חשבתי שזה לא
חשוב!!!
איש1: מה לא חשוב?
איש2: מה שאתה חשבתי.
איש1: אז מה אוכלים?
איש2: ששש...
איש1: (בלחש) מה אוכלים?
איש2: מה שיש...
איש1: מה יש?
איש2: טוסט עם שוקולד.
איש1: (בנימה פרסומית) גם טוסט וגם שוקולד?
איש2: כן. למה?
איש1: אז בוא נאכל.

[ניגשים לשולחן עם אוכל]

איש2: אתה יודע מה הולך טוב עם טוסט ושוקולד?
איש1: עוד שוקולד?
איש2: לא
איש1: עוד טוסט?
איש2: גם לא...
איש1: כלב צ'יוואווה קטן רכוב על חד אופן על חבל בקרקס מצופה
בסירופ מייפל וסוכריות צבעניות כאלה של ימי הולדת וכל זה בתוך
תןף מרים?
איש2: גם... אבל אתה יודע מה עוד? מים! עם קרח!
איש1: [מביא מים]
איש2: זלו... זלו...
איש1: מה זה לא...
איש2: חשבתי, מה אם למישהו היו קוראים זלו.
איש1: אז?
איש2: תחשוב על זה... אתה הולך ברחוב ואתה רואה מישהו שנראה
כמו זלו, אבל זה לא זלו.
איש1 :אז?
איש2: אז אתה קורא לו "היי זלו" ואז אתה חושב: רגע! זה לא
זלו...
איש1: רגע ומה אם למישהו קראו זכן...
איש2: אז?
איש1: אז נניח שאתה הולך ברחוב ואתה רואה מישהו שנראה כמו זכן
אבל זה לא זכן וזה כן זלו.
איש2: מי זה זכן?
איש1: אני לא יודע אבל זה לא זלו זה בטוח.
איש2: ומה אם זה לא זלו וזה לא זכן? אז מי זה?
איש1: אולי זה אני?
איש2: רגע אני אבדוק.
איש1: הוא דומה לי?
איש2: אתה, זה לא.
איש1: אולי זה אתה?
איש2: זה לא אני! הייתי מזהה אותי! מה אני? טיפש?!
איש1: סליחה...

(שתיקה מביכה)

איש1: תגיד... איך שעם הזמן בכוס יש יותר מים ופחות קרח?
איש2: תראה...
איש1: (מתפרץ) אולי... המים אוכלים את הקרח...
איש2: מה?!
איש1: יש פחות קרח ויותר מים... המים אוכלים את הקרח...
איש2: (מתפרץ) והם משמינים...
איש1: נכון...
איש2: זה מובן מאליו... תחשוב! נכון שתמיד אומרים שבסוף כל
הקרחונים יעלמו, וכל וכל העולם יוצף?
איש1: נו?
איש2: אז תחשוב לא יהיו יותר קרחונים, נכון? אז למים לא יהיה
מה לאכול, אז הם ימותו מרעב, ויצופו!