בואו אתם שבטבח ורצח אמנים,
אתם שאת הפצצות ומטוסי המוות בונים,
אתם שמתחבאים מאחורי ביורוקרטיה וחומות לבנים,
אני רק רוצה שתדעו שאני מסתכל לכם ישר בפנים.

אתם שבונים רק כדי להחריב,
משחקים בעולמי כבצעצועכם המרהיב,
אתם שמים אקדח בידי ובעיני עיוורון,
ואז בורחים הרחק לפני שהגופות נפולות במדורון.


כמו יהודה איש קריות אתם מרמים את כולם,
אומרים שיש מנצחים במלחמת עולם,
אני מסתכל בעיניכם ויודע מה אתם זוממים,
כמו שאני שאני מסתכל על מי ביוב ויודע לאן הם זורמים.



ואתם מקוששים נערים ומציתים מלחמה,
ואז יושבים וסופרים נרות נשמה,
בארמונות של פאר אתם רק רובצים,
ודם צעיר מציף את הגיא הבוצי.

אתם מטילים את הנורא מכל הפחדים,
הפחד להביא לעולם ילדים,
בשל תינוק שטרם לידה כבר נשחט,
אינכם שווים אף לא פעימת לב אחת.

מה אדע? איך לדבר, איך בלשוני להתקיל,
אולי תאמרו שאני צעיר, אולי תאמרו לא משכיל,
אך זאת אדע אף כי חייכם ארכו מחיי,
בשבילכם אפילו לישו לא נשארו לחיים.

ותנו לי רק לשאול שאלה,
האם כספכם היקר יקנה מחילה?
אני סבור שתגלו כשיגיע זמנכם,
שכל הדמים בעולם לא ינקו את דמכם.


והוא מקווה שתמותו, ושמותכם מתקרב,
והוא יעקוב אחרי הארון באור הצורב,
והוא יוודא שגופכם אכן כן נקבר,
אך אין הוא רואה שזה לא ישנה כבר דבר.
אך אין הוא רואה שזה לא יתקן שום דבר.