א צ'רניחובסקי / שירת הנצח |
הוא תמה על צערה של אישה כה יפה.
את בוכה, שרה, מתבוססת בבכייך, נפש יהודי הומייה.
ספרי לי, הגידי לי סבלך, כל לילה את מתייפחת
ללא שליטה. את שולפת דמעות מכיס הארובה
עד אנה תנחיתי דמעות על היבשה.
לרגע, אחת לשנה, נשמעת נאקה שלאף קיים
היא לא זרה. צפירה בת דקה והיא שקטה, כמו נפטריה
בניה המושמצים מלבר לה. היא אם שכולה,
אם, מדינה שנואה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|