הולך לי במסלול חיי שבחרתי,
אוסף את פרחי הדרך שמצאתי,
מריח את ריחם שלפעמים אינו קיים,
או שריחם קיים ואני תתרן.

חושב שעוד אמצא לי את הפרח שאבין ריחו,
והפרח יהיה גם יפה בעני ואשקה אותו.
פשוט הולך לי בדרכי יפה ככול שאבחר,
והאוויר מכה בגבי עד שנהיה לי קר.

מדי פעם מוצא לי פרח שחפצה בו עיני,
קוטף את הגבעול ואת עלי הכותרת מפריד,
אחד-אחד עד שלבסוף נמאס,
עד שלבסוף הקור אלי פנימה גם נכנס.

מכניס מהר את הפרח מקומט לכיס
ובורח חזרה אל הבית לפני שמחשיך.
בבית אני מוציא את הפרח ומסתכל,
לא מבין בכלל למה קטפתי ומקלל.

אבל, אין גבול לגבולות,
וזה פשוט להיות או לא להיות!
אז אני יוצא גם למחרת לדרך הדומה,
ומחפש את העתיד תחת שמש ישנה.