New Stage - Go To Main Page

סברינה מרשל
/
מרלבורו לייט

ורק אחרי שאת בוכה, אני מבין כמה אני אוהב אותך.
היא תמיד יושבת שם, עם הגב אלי, כ"כ מזכירה לי אותך.
ומרלבורו לייט תמיד הזכיר לי אותך.
אז אני שומע אותה מזמינה קפה עם חלב וניל ושלוש סוכר,
ככה את אוהבת.
והיא תמיד מסתכלת על הכביש, כאילו שהיא איבדה שם משהו,
כאילו שהיא מחפשת משהו.
והעיתון מלא בכתבות על פוליטיקה, פרסומות של עלית ותמונות של
חיילים שנהרגו השבוע, זה לא יאומן איך שהם מחייכים בכל
התמונות.
וכשהסתכלתי, היא כבר לא הייתה שם. ירד גשם בחוץ.
אז חשבתי, רק אחרי שאת בוכה ככה אני מבין כמה אני אוהב
אותך.


[06.11.05]



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 11/2/06 18:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סברינה מרשל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה