מעולם לא היה ארוך כמו האורך של אותם אחרי הצהריים
יום שישי שליו הרגיע מאחור והרגליים השתחררו
כמו קפצונים על רצפת המטבח
ניחוחות בישולים נטפו לנחירים.

ישבנו אמא אבא ואני עליהם,
מנומסים על שולחן האוכל
מפטפטים על שלשום שהיה רחום והגיוני

ירדתי למטבח עם חולצה מכופתרת
מורטת שלווה שנואה

ומאז השמש התיישבה על הכתף ובמאס
עברו שלושים שנה
אבא גידל זקן ושפם ויצא

לאמא הימים השתלהבו לשגרה
כמעט כל יום צפיתי עליה בזמן ש
הכינה קציצות בשר והתאבלה

מאז ישבתי עם חולצה מכופתרת ושיננתי במיטה;
לשבת כל יום ולנשום שלווה פצועה.