אני מכירה אותם, את הזיכרונות האלה שצפים בשנייה
ונאלמים. הם נבלמים לי מתוך הגרון ויש הרגשה
של חנק כמו גוש שיער שנאכל ונתקע במורד הגרון ומציף את החנק
ולופת ולא נותן להם לברוח.
המחשבות מסתננות אצלי מתחת לכובע למצח מעל החוטם
בנקודה של הטיקה - במצח מכוונת ישירות לנקודות הרגישות
לפצעים
אותך אני זוכרת גמלוני וחצוף
צועק לי "מהנשמע!" בלי בושות מרחוק ומהדהד לכל הרחוב באוזניים
ברגליים מטייל בידיים מנקה אותי, מסבן אזור אזור
עד לראש לנקודה הרגישה שמעצבנת אותי
כמו ילדה קטנה כמו ילדה קטנה כמו ילדה קטנה, צוחק עלי בלי
הפסקה
מצביע לי על הבטן -
תתנפלו, תתנפלו
תקדים את הבשורה, שיהיה בשר לדרמה
מסתובב בחדר מגונן, משתפן מנשק
מתרפק מתנהג לי בחרוזים כמו חנפן כמו עצלן
בוחר לי מה לקבוע
כן, גם לי יש מילה.
"בונראה אותה"
נה נה נה נה
כמו ילדה קטנה, כמו ילדה
|
