אז זו הדרך ההיא שנעלמת
באמצע העולם
גורמת לי לתהות בשקט
אם זה היה סוג של סימן.
כשאני מסתכלת למעלה,
השמים מלאים בעננים צפופים
הכול כל כך מלא לבן, כמו עדר של כבשים
אז מה אמרת שיש לך בשבילי
לא הצלחתי לחכות
זה כבר עבר לי
אולי מאוחר מדי לברוח
ובכל זאת, הדרכים נראו כל כך מבטיחות.
העיניים נסגרות לאט, בלי ששמתי לב בכלל
והמבט שהכיל כל כך הרבה מילים,
נופל אל תוך תהום אחרת,
לצד הרגשות הדחויים.
יש לי עוד משהו לומר לך
והוא מזמן נשלח אלייך
במחשבה
כשהתקשרתי רק יכולתי שוב לשמוע
את הקול שלך במזכירה
ולהיזכר, שאפילו לא לרגע
הייתי שלך. |
