לעמוד אי שם על פסגת הר כשהרוח נושבת מרקדת לי על הפנים מניפה
אותי למעלה
אי שם בין הרי אילת

"אתה מאמין בנפש?", היא שאלה אותי
עניתי לה שאני אוהב אותה, אבל שתפסיק לבלבל לי בביצים וחזרתי
לישון.
לא ידעתי שיוציאו אותי מביתי החם, מידיה האוהבות
לא ידעתי כמה היא צודקת בתחושותיה.
"לפעמים אני יכולה להרגיש את המוות "היא אמרה" הוא קרוב, אני
מרגישה אותו"
ובמחשבה שניה, אני מאמין שהייתי צריך להקשיב לה, אם הייתי,
אולי לא הייתי מוצא את עצמי פה מדמם על הרצפה במקומו מוטל חסר
נשמה, חסר נפש, על הרצפה הלבנה, כשכל מה שאני חושב עליו זה כל
הרוח מרצדת בשמחה בין שיערותיה אי שם, בחולות המדבר, בין הרי
אילת.
השארתי אותה לבד בעולם הגדול הזה.
בעולם האכזרי.
עולם שמשקף את נשמתי.את מעמקי הנפש שלי.

מעולם לא אמרתי לה כמה אני אוהב אותה.