אני אעמוד על קצה החלון.
אביט למטה אל מעבר למעקה.
על האספלט החם, שהפך לקריר קצת אחרי טיפות הגשם הכבדות שירדו
לפני שעה בערך. ארגיש את גופי מתכווץ מעט מן הרוח הפוגעת בגבי.
ואני אדע שכך צריך להיות.מבט אחד למטה. וזהו. אני אעצום את
עיניי. אני לא רוצה להיזכר בכלום יותר ואתה, אני אתן לעצמי
לשכוח שאתה זה שאמרת לי שככה הכי טוב. אני אתן לעצמי לשכוח
שאמרת שרק ככה נוכל לברוח. אני אתן לעצמי לשכוח את העובדה שלא
טרחת לברר, איך אני יודעת על הפעם ההיא, הפעם שבה החלטת שאני
לא מספיק טובה. החלטת ללכת. והיא הייתה התחלופה.
ובמיוחד, אני אתן לעצמי לשכוח את העובדה שאתה אף פעם לא תדע
כמה טוב הרגיש לי לתת לך את הדחיפה הקטנה הזאת בדרך אל מה
שקראת לו האושר שלנו.