היא יושבת, מסתגרת בחדר החשוך והקר.
לא צועקת, לא מדברת, רק נשברת.
היא מרגישה שם, בפנים, ריק. אין שום דבר.
רק יושבת שם, יושבת ומדממת.

בחוץ יורד גשם חזק, אז אף-אחד לא יכול לשמוע אותה בוכה.
הם לא יודעים שבתוך הגוף העדין שלה, יש נפש שבורה.
והיד שלה מחזיקה זכוכית, זכוכית ישנה.
וזה כואב, כל-כך כואב לחתוך.
אבל היא מנסה להיות אמיצה.

היא שבויה בתוך עולם של משחקים ואכזבות
והיא טובעת בתוך ים של מלחמות
היא מנסה לעוף אך כנפיה שבורות.

שפתיים יבשות, סדוקות.
עיניים כחולות בלי הבעה ריקות.
שיערה השחור מכסה את פניה.
והרבה דם, דם על ידיה.

לב שבור
גוף מכור.

לא רוצה לוותר, אבל כואב לה לחיות
נשמעת ירייה
וזהו, הגיע סוף לדמעות.