[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יצחק-צחי מלמד
/
אמא יקרה

-אני יודעת שתכעס שאני מזכירה לך, אבל...
-פפפ...
-מה זה, נוחי'לה, אתה מרגיש בסדר?
-חחח...
-נוחי'לה, אני ממש מודאגת, דוקטור רבינוביץ' אומרת שתעלה לשני
מילגרם בפרוזאק.
-זה עושה לי גאזים.
-הנה, זה יעביר לך את העצירות.
ה"אם" הושיטה לבנה אצבע מכוסה קרם ורדרד, שאריות ממוס התות
שהכינה
ועוד אחת אחרונה...
הבן פער פיו בצייתנות שבהרגל.
...אבל מה לעשות שאנחנו חייבים טובה לאתל נחמן, ואתה כל כך
טוב הרי. הוא הביא לך לבית חולים את התפילין עם עוגיות שאתל
אפתה, אהרון, בעלה. וממש הרים אותך כשהיית עמוק עמוק באדמה,
לקח אותך ל'יזכור' בחג, וליורצייעטים...
תראה, מחר צריך לבוא מאמריקה אורח לאתל, ינקי זילברפרב, נכד
של האדמו"ר מאיצ'קוביצ'ים, הבן של זלדה, כלתה של שיינדיל חברתי
הטובה, שעשתה חוגים של 'שמירת הלשון', עד שחלתה בסרטן.
האם הגתה את המילה סרטן בלחש, ובאותו זמן עפעפה בעיניהם.
ינקי בא ללמוד בפוניביז', ומכיון ואין שם חדרים, וגם אתל לא
יכולה לארח אותו. הוא צריך לגור אצלנו.
האם הרימה ידה באויר, ועשתה תנועת מרשרשים.
גם יתן קצת...
נחי קם ממקומו אצל השולחן שבמטבח, פתח את דלת המקרר, והעיף מבט
בתוכנו.
מה אתה מחפש שם, משעמם לך. תגיד לי, אני אביא לך. לא מספיק לך
האוכל, אף פעם לא מספיק לך האוכל, מה שאני מביאה, לא מספיק
לך. מה את מחפש, תגיד.
הבן חזר לשבת.
בקיצור, תגמור מהצלחת.
הבן קילף את קיגל תפוחי העץ מעטיפת הניילון, והביט באותיות
הדפוס השחורות 'בית התבשיל בני ברק'  שנשארו מוטבעות בו.
אתל לא יכולה לארח אותו אצלה, כי זה ייחוד. אתה יכול לבוא
בלילה מתל אביב   לישון כאן... ואנחנו נתחשבן כבר על הכסף, אתה
הרי לא עושה בעיות.
- אמא, אני רעב!
- אני צריכה ללכת, היום אני מחלקת שמה אוכל, זה התור שלי. יש
שם אנשים נחמדים מאד, אחד בלי שיניים, ועם יד אחד חסרה, כמו
גידם, איך אומרים את זה בעברית, תגיד לי אתה.
- גדם.
- לא, גדם זה אחד בלי יד. אצלו זה רק האצבעות חסרות, כל הכף
יד שלו כמו חתיכה אחת, ויש לו גם אגודל. אבל הוא נוהג, רצה
לקחת אותי איתו למירון בראש השנה, רק שהשנה נהיה לי יותר קשה
לגשת לקבר עד למעלה, אז אני מדליקה נרות בבית, ונוסעת לשמה רק
במוצאי החג, להיות עם כל העניים והמסכנים, אתה מבין את זה, אתה
הרי גם כן קצת ר' נחמן קצת. תראה, הנה, לא נותנים לי ללכת לבד
לשיעור, כבר דופקים בדלת. רגע, אני באה...
קראה כלפי הדלת.
תכנס שמה, לחדר. שלא יראו אותך עם בלי הכיפה, ואחר תצא, מתי
שהם יהיו כבר במטבח, קח את הקוגל הזה איתך, לא יכול להיפרד
מהאוכל. רק זה יש לך בראש, אוכל וכיופים. כייף הרי זאת מילה
ברומנית, אני יודעת אותה עוד משם.
ה"בן" קם ממקומו, מחזיק את הצלחת ביד. רונית, חברתו, ששחקה
תפקיד סגרה אחריו את הדלת למסדרון, ופנתה לפתוח את דלת הבית.
נשמעו קולות דבור וצחוק מכיוון המטבח, הוא שכב על המיטה בחדרה,
והאזין. אחרי מספר דקות נפתחה הדלת, וראשה של רונית הופיעה.
היא סגרה אותה מאחריה, מביטה שאיש אינו עוקב אחריה בביתה שלה,
הניחה לידו על מגש כוס זכוכית מגושמת עם משקה בועות שהתנפץ
בלחש באויר, מותיר בקרקעית משקע צהוב של ציפת לימונים שנסחט
ביד.
תשתה את זה עכשיו, ואחר כך תצא מהחדר בלי שירגישו בך. הם
בפנים, מדברים עכשיו. מדברים עליך, מה אתה חושב. מה אתה עושה
לי. אבל אני מוחלת לך. תשתה עכשיו, אם תרצה תברך. יש כאן
ברכון של ברכה אחרונה. לא גמרת את הקוגל, אז קח אותו הביתה.
שים בשקית, ואחר כך יהיה לך אותו מחר או מחרתיים כשתרצה לאכול
משהו מהבית. אל תשכח לנטול ידיים,  ואל תשכח לברך. אם יש לך
עכשיו מישהי, אל תגיד לה שאתה רוצה להתחתן איתה, או להביא
ילדים. אל תגיד לבחורה משהו שאתה לא יכול, או צריך, או רוצה
לקיים. הכי חשוב שהיא תהיה משלנו, ואל תשכח: גם אם היא
ספרדיה, או שאבא שלי ספרדי, אז לי זה לא איכפת. יש לך עוד
משהו להגיד, לא בלעת את החתיכה קיגל?
נחי הביט באם, ואחר כך בצלחת.
נו, יש לך משהו להגיד, אז תגיד.
-יש לך...
-נו, תגיד!
-יש לך...
-נו, תגיד כבר, נחי'לה. תגיד...
-יש לך אטריה על הטיכ'לה.
-זה הכל, אין לך משהו אחר להגיד?
-יש לך...
-מה יש לי, נחי'לה. תגיד כבר, נו, תגיד לאמא שלך.
-יש לך איזה שטר להביא לי?
-יש לי כאן רק עשרה שקלים, תקח, ואל תגיד לרחל, או לאברהם,
שנתתי לך.
-אין לי כסף לקנות תרופות.
-אתה הרי עובד, מה אמרת לי, נחי'לה, שאתה עובד...
-בזקנים, בקשישים. אני מטפל בקשישים.
-איפה אתה מטפל בקשישים.
- בבית שלהם
-לא, באיזה מסגרת, באיזה ארגון.
-ב"עזר לנקיון"
-נו, אז עזר לנקיון לא משלמים לך?
-משלמים, רק שזה לא מספיק.
-מה לא מספיק, נחי'לה. אני הרי נותנת לך  הכל שתקח הביתה. אני
מביאה לך תפוחים, ואגסים, וירקות מהשוק. אין דבר שאני לא
מביאה לך.
-אני צריך  לעשות  קניות.
-איזה קניות אתה צריך  לעשות?
-של בגדים.
-איזה בגדים, אני הרי מביאה לך בגדים.
-הבגדים שאת מביאה לי, לא טובים עלי, או גדולים עלי. אני צריך
בגדים שלובשים בתל אביב.
-והבגדים שלובשים בבני ברק, כל  כך גרועים... אני מביאה לך
בגדים מהמשפחות הכי טובות בבני ברק, מ'בית הרמח"ל'. זה המרכז
הקהילתי שלהם, יש שם אנשים מאד יוקרתיים, איך אומרים,
אקסלוסיביים. אנשים שהולכים לחתונות בבורסה, או מביאים לאמא
שלהם מתנות במקום בגדים לכביסה. לא שאני מתקמצנת עליך. אבל למה
אתה לא יכול  ללבוש עוד יום את החולצה שלבשת אתמול, הרי זה כבר
לא קייץ. עוד מעט אלול, הסתיו. הנה, תראה. אני לא מחליפה בגדים
כל יום. אני מכבסת אותם במים וסבון, ולובשת אותם נקיים. אפילו
אם הם קצת רטובים על הגוף בהתחלה, מהכביסה. אני לובשת אותם,
ותיכף הם מתייישרים. אני לא צריכה מכונת כביסה, סתם עוש בלאגן,
וגם  עולה כסף. קח לך עכשיו חולצה משמה, מהערימה. הבאתי אותם
מ'הרמחל', ואתה רק צריך  ללבוש. לבשו אותם  קודם אנשים נקיים
ביותר, אנשים שבאים לבית בגנו.  אין לך מישהי עכשיו? לא איכפת
לי אם  תביא אותה לפה. רק תראה שלא תעשה לי בושות. למה אתה לא
עושה לך ידידה או מישהי שתהיה איתך רק בשביל לימודים, או שתכבס
לך את הבגדים.  קח עכשיו מהיד שלי את המעיל הזה, עוד מעט יהיה
חורף, ואני הבאתי לך כמה סוודרים וצעיפים. בבית הרמח"ל יש להם
הרצאות של רבנים, וגם של מרצים מ'בר אילן. אין  לך  מישהי מבר
אילן? אז תמצא לך מישהי. יכול להיות  שמישהי מבר אילן תסכים
לקחת אותך... אין לי מושג מי, אבל הכל  יכול להיות. אם מישהי
מבר אילן תרצה אותך, אל  תגיד לה 'לא'. יכול  להיות שתצא
איתה פעם, או פעמיים,  ותראה שהיא נחמדה. אין אף אחת שמתאימה
לך, שמה. בין הבנות ב'לב יהודי' בתל אביב. למה שלא תזמין אליך
את אורית, הבת של חנה? תשבו  בחוץ, שלא יהיה ייחוד, ותגיד לה
משהו נחמד. תביא לה פרח, או בוטנים. אתה גם יכול להגיד לה
שחשבת עליה, אבל שלא תקח אותך  ברצינות. אין אף אחת שחושבת
עליך יותר מאמא. הרי אף אחת לא תכבס לך את הגרביים,  ותתלה לך
את הבגדים לייבוש. אם אתה רוצה, תביא לך הנה ספר, או שתקרא
משהו מהמדף  שעומד כאן. עוד מעט תצאנה הנשים מהמטבח, ואז תוכל
ללכת, אחרי שהן תצאנה  מהדלת הראשית. אל תחשוב שאני לא חושבת
עליך  שם בתל אביב, בחדר שלך. שאתה יושב שם, וקורא בספרים שלך,
או שרואה טלויזיה. איך החבר שלך רונן, הצליח, ואתה לא מתקדם.
אני הרי יודעת שאתה יותר מוכשר ממנו, רק מה, הכל עניין  של
מזל. הוא לא יותר חכם ממך, אבל היה לו שכל לכתוב ב'הארץ'. שינה
את השם שלו ל'מאור' מ'פריד', ועכשיו הוא יכול להגיד שיש לו שם
עברי. קראת מה שהוא כתב שם, על הרב אבנר... זה בושה שאתה לא
יכול לכתוב כמותו. מה יש, תקח עפרון ליד, ותתחיל לכתוב. לא
יקחו אותך  שם, יקחו אותך במקום אחר. אין לך דבר מצליח יותר
מההצלחה. אני תראה אותי, אין לי יותר מארבע שנות לימוד, בכל
זאת הצלחתי, ונהייתי מורה. אל  תשאל איך נהייתי, עובדה
שנהיייתי. עם כל הברוך הזה, והדבר הזה שנקרא אלמנות. וזה
שהייתי צריכה לפרנס שלשה ילדים, בלי  עזרה, ואתם הייתם רעים כל
כך. אתה במיוחד. לא שאתה רע, אבל אתה לא מבין. גם הורים לילדים
אחרים סבלו ככה. איך שנהיה לי ממך רע. תבין, שלא יכולתי לנהוג
אחרת שיצאת מהבית, ולהכניס אותך חזרה. אחרי שיצאת, אין דרך
חזרה, אפילו שחלית. אין לי מה לעשות איתך עכשיו כאן. כל הילדים
של החברות שלי נמצאים או בישיבה, או באמריקה, או בלימודים, או
בעבודה. רק אתה מסתובב ככה בתל אביב, לא עושה שום דבר. לכתוב?
מי כותב? מה כותב? הצחקת אותי, מלכלכך שתי שורות, וכבר אומר
שהוא סופר. אין לך שום דבר שהוא משלך, אין לך רקע, אין לך משהו
לאמר, איזו אמירה. בדור שלי היו סופרים וכותבים. שלום  אש,
קרליבך, זאב שיף. הם היו אנשים שהיה להם מה לאמר. אתה הרי כולך
רק ללכת בלילה, לשבת בבתי קפה, ולהגיד לאנשים מה דעתך עליהם.
איך שלא יהיה, אני כבר גמרתי להגיד לך את דעתי עליך. מה שלא
יהיה, אל תבוא להאשים אותי אחר כך, איך עברו עליך השנים האלה.
אם אין לך עבודה, אתה לא יכול לבוא לפה, להאשים את כל העולם,
ולהגיד שאמא שלך לא נתנה לך לאכול, ולכן אתה צריך לשבת בבתי
קפה כל היום, ולהתחיל עם המלצריות. אם אתה רוצה להכיר מישהי,
למה לא בדרך נורמלית, בטוב. תראה אם יש בית כנסת בסביבה שלך,
תכנס לשם. תדבר עם הרב, הוא בטח ישמח לדבר איתך, אתה הרי
'פנים', בנאדם שיש לו מה להגיד, ואל תגיד לו שאני שלחתי אותך,
כי מה הוא יחשוב עליך, אמא שלך שלחה אותך, אמא שלו שלחה אותו.
בגיל שלושים ותשע, אמא שלו שלחה אותו. אפילו אם הוא ירצה אותך
בשביל הבת שלו, אין לך סיכוי אצלו. הכי טוב שתגיד לו, שאתה
בחור ישיבה, ועכשיו אין לך  איפה לעשות  שבת, ואתה רוצה לחזור
בתשובה, ולהיות בימים הנוראים בחברה. אל תגיד לו שאתה רוצה
להיות בחברה, כי תיכף הוא יראה מי אתה ומה אתה, ולא ירצה אותך
בשביל הבת שלו, כאילו שאין לו מישהו שיעשה שבת אצלו. תבין שהוא
עושה לך טובה, שאתה נכנס אצלו. הוא חייב לך, זה הרי התפקיד
שלו, לקרב אנשים כמוך. אם אתה רוצה בימים הנוראים שיהיה לך
מישהו, שתוכל להכיר שם בנות, ואפילו לצאת עם אחת. שתהיה ממשפחה
טובה, אפילו שאין לך כל כך מה לתת. אתה הרי תמיד היית יושב
בחוץ בבית הכנסת, מסתכל על הנמלים  ועל הילדים איך  שהם
משחקים. לא היתה לך אף פעם מישהי נורמלית, או אפילו  חבר. כל
הזמן אני הייתי צריכה לדאוג לך. בבית הספר לדאוג לך, שיהיה לך
בתיק מוחק או קלמר או בכלל שיהיה לך  ילקוט. אין לך מישהו
שידאג לך שם כמו אמא, אין כמו אמא. ואתה חושב שאמא היא האוייב
שלך, ורוצה רק להרוג אותה. אמא יש רק אחת, אמא זה בשבילך. קח
עכשיו אפרסק מהצלחת שהבאתי לך. עוד מעט אחת מהנשים תצא, ואני
צריכה לעשות עליהם רושם בשבילך,  שיהיה לך להגיד מתי שתראה את
הבחורה, שאמא שלך מסתובבת עם הנשים 'הכי הכי' בבני ברק. תראה,
מי  לא היתה אצלי.  הרבנית ממיקביץ' היתה אצלי, הרב גרוסמן,
הרב של מיגדל העמק. שמע עלי. וכבר רצה פעם להציע לי שידוך, רק
שאני לא רציתי, כי אני חושבת קודם  כל עליך. את מי שאתה תקח.
אין לך מה לעשות כאן, אז לך לבית  שלך בתל אביב, ואל  תתקשר
אלי כל כמה שעות, להגיד לי שאין לך מה לעשות, או שהחברים שלך
בים,  ואין לך  מישהו לדבר איתו, או לשמוע את קולו. תצא בין
אנשים, ותראה שאף פעם לא יצחקו עליך כי אמא שלך דואגת לך. אמא
צריך לשמור, אחר כך אומרים: איפה אני הייתי כל השנים שהיא כל
כך  דאגה לי,  ורצתה  בשבילי דברים. הכי חשוב שתשמע בקול רחל.
רחל היא אחותך הגדולה, אין לך עוד אחות. אברהם הוא אחיך, אבל
הוא לא שומע בקולי כמו רחל,  וגם  אברהם אומר שתשמע בקול  רחל.
אתמול אני ורחל חשבנו מה לעשות בשבילך, שאתה לא נמצא בבית כל
הזמן, בגלל שאין לך חשק לאכול לבד, וגם המקרר שלך  כל הזמן
ריק, כי אתה לא רוצה לבשל רק לעצמך. תראה שיהיו לך מים נקיים
בכלי, או בנטלה.  הכי חשוב זה נטילת ידיים בבוקר. מה אתה מביט
סביבך כל הזמן, כאילו אני לא רואה שאין לך שעון. אתה רוצה
ללכת, אז תגיד. מה פתאום אני צריכה להגיד לך  ללכת, אתה הרי
יודע ללכת בעצמך. אל תלך  בגלל שאני אמרתי  ,או בגלל שאתה
מרגיש לא נוח איתי, או עם דברים שאמרתי. לך כי יש לך  אינטרסים
משלך, או שאתה  קבעת פגישה עם מישהו באיזה מקום.  לך כי אתה
צריך להיות במקום אחר חוץ מהבית של אמא שלך. ותמיד תדע שזה גם
הבית שלך, עכשיו תבוא בערב, כדי לישון עם הינקי הזה, כי אין לי
מישהו שיהיה איתנו. וזה ייחוד, וזה אסור. אם אין לך עכשיו משהו
להגיד, אז לך. אני לא אומרת לך ללכת. יש לך  חברה? אתה לא רוצה
חברה? מה בנוגע לחברים... חברים זה חשוב מאד, חברים זה קובע
בחיים, עם מי אתה יוצא, ומי רואה אותך עם אנשים. תראה שתבחר את
החברים שלך לפי ההורים  שלהם,  אם הם אקדמאים,  או שהם
אשכנזים, או שהם  מבית טוב. בית טוב זה תיכף רואים לפי הבגדים,
שהם נקיים ומטופחים. חשוב שתחליף בגדים כל הזמן, וחשוב שלא
יראו אותך  עם  אותם  הבגדים כל הזמן, אני לא יכולה  לכבס
עבורך, אבל אתה יכול  לכבס ביד כמו שאמרתי. קצת סבון, קצת מים,
לשפשף, ואז יורדים הכתמים. ואם  לא יורדים, אז בסינטבון. קודם
תנקה בסבון  רגיל, כדי שלא יהיה ריח, ואחר כך תנקה במשהו שהוא
פחות מלוכלך מהבגד שלך. תהיה  נקי וממושמע. אל תתן לאף אחד
להגיד לך מה לעשות. אם תהיה ככה, אז הבנות יתיחסו אליך  אחרת,
הבנים ירצו בחברתך. ויהיה לך  מישהו,  או מישהי לדבר איתם. אין
לך בראש שטויות  של גברים, או של אנשים שהולכים רק עם אנשים.
אם  יהיה לך  משהו כזה, תבוא תגייד לי  מיד. אין לי חשק לשלם
לפסיכולוגים,  ועוד שזה כל כך מרגיז אותי, שהלכת לדבר עלי
מאחורי גבי עם מישהי שאני לא מכירה. ולהגיד לה שאני  לא נותנת
לך אוכל. תגיד, הפסיכולוגית הזו שאתה הולך  אליה, לא אתה צריך
לשלם לה, היא צריכה לשלם  לך. אין לך בראש משהו אחר חוץ מללכת
לפסיכולוגית. לפחות שלא תצא פראייר, תגיד לה מראש שתשלם לה רק
לפי מילים. כי אתה בטח לא מדבר אצלה, ורק שותק כמו שאתה כאן
אצלי. תהיה יותר חסכן במילים. לא, אני לא מתכוונת, אני מתכוונת
להפך. תהיה יותר איש שמדבר וגם  עושה.  אל  תשב לי  כמו בוק,
ורק תסתכל על  השעון. אם  אתה רוצה ללכת, אז תגיד שאתה רוצה
ללכת ולך. אין לך מושג כמה אני  שמחה שבאת עכשיו, ואין לך
מושג כמה אני שמחה שאתה הולך.  צריך  להיות 'צדיק' כדי להבין
שאתה גם בעצמך 'צדיק', ואני הרי 'יודע צדיק נפש בהמתו', אני
מבינה אותך שאתה לא יכול לדבר, ורק כל הזמן מקליד כמו משוגע,
על המקשים האלה של המחשב. אין לך מישהו או משהו לדבר, ואתה
צריך להקליד הכל במחשב. תראה, כשאני הייתי  בגילך, לא שלא היו
לי  חברות. אבל  גם  אני  הייתי לפעמים יושבת בחדר, מול המראה.
ומראה לעצמי כל מיני דברים על כל מיני דברים בעולם. למשל,
ציפ'קה, הייתי  חברה שלי, גם  עכשיו היא חברה שלי. אבל אז, לא
היה יום שלא הייינו מראות אחת לשניה משהו חדש, או שמסבירות
משהו  חדש. כמו למשל, שהיתה לנו ביער, בשדה, מין פינה אחת,
שהיינו באות שמה להתפלל,  והיינו  מדברות עם השם, או אחת עם
השניה, והיינו נותנות הצגות אחת לשניה, איך צריך להתפלל או
לדבר. תראה שאף אחד לא מבין את אף אחד. אני הרי הייתי מתה,
deadה, שיהיה לי  מישהו לדבר איתו. אבל מה שאני עושה כל  היום
זה כמו בשפת הסימנים. שיש בשפת הסימנים  אנשים שמדברים או
מתרגמים בטלויזיה בחדשות. אין מישהו שיכול  להבין אחד את השני,
או אחת את השניה, כמו שאמא יכולה להבין  את הבן שלה. ואין אף
אחד, או אף אחת, שיעשה בשבילך מה שאני עשיתי בשבילך  עד עכשיו.
אתה הולך עכשיו? תגיד  שלום! ואל תגיד לאף אחד מה שדיברתי
איתך, או מה שהיה בינינו, כי הפסיכולוגית תתחיל לדבר איתך  על
זה, ויהיו לך  צרות מזה, כמו שאני  דברתי  איתך, אף פסיכולוגית
בעולם  לא תדבר איתך. רק תקח ממך את הכסף, ותלך. כי  אמא יש
בעולם  רק אחת, כי אמא רגילה שאתה שותק והיא מדברת. אבל
כשתהיה לך אשה, אל תגיד לה שאמא שלך רחצה אותך, או שאמא שלך
מביאה לך את האוכל למיטה, כמו שאני לא רוצה שתהיה לך מישהי,
שאבא שלה אנס אותה בילדות, או שהביאו לה למיטה סמים או אמצעי
מניעה, או דברים גרועים אחרים. אף אמא לא תעשה בשבילך מה שאמא
שלך עשתה או תעשה בשבילך. אף אמא בעולם, אין  אמא בעולם  שעושה
בשביל הילד שלה דברים כאלה.  תצא עכשיו בשקט, ותסגור את  הדלת
אחריך,  שלא יראו הנשים  האחרות,  או שלא יראו השכנים. אם אין
לך  מה להגיד, אל  תגיד. צא, ותגיד שלום. צא, ואל תביא לאמא
שלך  חיבוק או נשיקה, כי אצלנו לא מתנשקים  או מתחבקים. כי
אצלנו יש רק דאגה אחד לשני בלב, או בדיבור. או בכסף, כמו
שנתתי לך עשרה שקלים, ואם  יהיה לך עודף, תביא לי  אותו. תקנה
בכסף רק דברים לעצמך,  ולא לאחרים. יכול להיות שביום ראשון או
ביום  שני או בשלישי או ברביעי או בחמישי, אני אבוא אליך לחדר,
ואתן לך לקחת אותי איתך ל"צוותא", או למקום אחר שמדברים  או
ששרים, רק שלא תגיד לי שאתה עסוק, כי אני עושה בשבילך דברים
מטורפים מעל ומעבר. הבאתי לך  אוכל  למיטה, וגם  עשיתי  בשבילך
דברים שאמהות אחרות לא עושות, כמו לתת לך להיות כאן בזמן שהיית
חולה. ואתה לא מעריך  את זה. גם עכשיו אתה חולה. אתה חולה כי
אתה לא מעריך  את זה, ואין לי משהו להגיד לך יותר, רק שתקח את
עצמך, ותצא מכאן  לפני שאני מביאה לך ביס, או חיבוק, או פשוט
מורידה לך את המשקפיים, זורקת לך הצידה את הצעיף, ומדביקה לך
נשיקה לפנים, כמו שלא נתנו לך אף צעירה, או אף אחת, או כמו שלא
תהיה לך  אף אחת אחרת חוץ  ממני. אני מכניסה לך  דברים לפה, או
מאכילה אותך  בכפית, כדי שתצא מכאן, ותגיד לאנשים בחוץ: אמא
שלי אשה רעה, אין לה לב. היא רותמת אותי לעבודות הבית, ועושה
איתי  דברים  שאמא אחרת לא עושה. בזכותה,  אין לי חברה, וגם
אם  היתה לי,  לא הייתי מחזיק  מעמד איתה יותר מדי, כי אמא שלי
בקורתית. תהיה טוב  לאמא שלך,  ואל תלחיץ אותה בדיבורים על
התאבדות, או שאתה רוצה ללכת למקום שהיא לא תהיה שם. אין לך
מקום  כזה. אני אהיה בכל מקום, ואם תרצה ללכת לים להתאבד,
אפילו משם אני  אציל אותך, מטביעה. אין לך מקום אחר, רק בלב של
אמא, ורק בידיים  של אמא. ורק לעשות מה שאמא אומרת, כי אחרת,
יהיה רע מאד. אני עוזבת עכשיו את החדר, ומשאירה אותך כאן, למה
לא הלכת אתה אומר? אין לך  בגדים? תלבש משהו תחתון, ואחר כך
תלבש שלא יהיה לך  קר, ואחר כך תלבש בגדים עליונים, או שתגיד
לאנשים, שאמא שלך שוכבת איתך בגיל מבוגר...

אבל הבנות, חברותיה של רונית, האזינו מאחורי הדלת הסגורה
למשחק. הן הספיקו לחזור למקומן במטבח לפני שחברתן תראה אותן,
וניהלו ב'מקרה' שיחה אודות גברים שרואים בבת זוג תחליף אם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא רק שקשת יצאה
המפורסמת
משנינו, זה לא
הספיק לה. היא
הייתה חייבת גם
לפתוח זכיין
תקשורת?

היא פשוט חייבת
לדחוף את ההצלחה
שלה בפנים שלי!

ענן, ממורמר
וכועס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/5/08 6:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יצחק-צחי מלמד

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה