מוקדש לעדי ושירן, הסופר מיוחדות, שהן היחידות שמכנות אותי
"אלולה" ו"אלינק'ה"- כינויים מיוחדים שמראים על יצירתיות
ומחשבה- או שאני סתם אוהבת לחשוב כך... (:
שם טוב הוא שם כזה שמאפיין את הבנאדם.
יצא לי לחשוב על זה.
למשל, כשמישהו אומר "טל" אז למרות שאני מכירה כמה אנשים
שקוראים להם טל, יוצא לי לחשוב על טל הספיציפי, מבאר שבע... כי
השם שלו הכי מאפיין אותו.
נשמע טיפשי? אולי, קצת. אבל אם תסתכלו עליו ותכירו אותו לעומק
תגלו שהשם הכי מתאים לו, זה טל.
יש מסביבי אנשים עם כל מיני רגשי נחיתות לגבי השם שלהם, כאלה
שמתלוננים על השם שלהם ומבקשים שיקראו להם בשם אחר, או כאלה
שהלכו עם זה הלאה וממש שינו את השם בתעודת הזהות.
הכי חשוב שבנאדם ירגיש נוח עם השם שלו.
אני, מרגישה נוח עם השם שלי.
אמת, יש לי כל מיני שמות חיבה. אבל באופן כללי, קשה לי עם זה
שמעוותים את השם שלי (זה בסך הכל 3 אותיות, לא כזה מסובך, אז
למה לעוות?)
אז ככה: קוראים לי אלה. אלה כמו העמק. אני לא זוכרת את כללי
המילרע/מילעיל ושות`, אז אני פשוט מציינת שמבטאים את זה כמו
העמק. לזה ההורים שלי התכוונו כשהם נתנו לי את השם.
חשוב מאוד להורים שלי שיבטאו את השם שלי נכון. ת`כלס, לי זה
כבר לא כל כך משנה, כי אני די רגילה שמושכים את ה-א`... אבל
אני מעדיפה את השם המקורי. בניגוד לאמא שלי, שמקפידה לתקן
אנשים שטועים (כן, די הרבה פאדיחות כשהיא הייתה מקבלת טלפונים
מחברים שלי שביקשו את א-לה) אני לא מתקנת אנשים... אבל כשאני
מכירה בנאדם חדש, אני מקפידה להדגיש שקוראים לי אלה, מתוך
תקווה שתהיה הפנמה ללא עיוות.
הכינוי שלי הוא ללי. זה הכינוי הרשמי. למען האמת, רק אנשים
באמת קרובים לי קוראים לי ככה, כי אם הם לא מכירים אותי היכרות
של הרבה שנים, זה די מעצבן אותי שקוראים לי ככה (נשמע לי כמו
נחמדות כפוייה). כרגע, יש 4 אנשים שקוראים לי ככה. רובם מכירים
אותי למעלה מ-6 שנים.
טל קורא לי לל. הוא היחיד שקורא לי ככה, אולי כי "ללי" זה ארוך
לו מדיי (:
אמא שלי קוראת לי "אללי, אללוש, ללוש..." וכל מיני נגזרות
משונות של השם. תלוי באיזה מצברוח היא נמצאת.
ואני?
אני סתם אלה.
כמו העמק.