ראשונות ישכחו עיניך,
לאחר מכן חיוכך
ואז יעלם לגמרי מבטך.
ישכחו שיניך,
צורת וטעם לשונך,
יישכח קולך.
פיסות, פיסות מגופך ועורך.
צבע עורך,
צבע עיניך.
הצורה בה ישבת,
הדרך בה אכלת,
הכנת הקפה, הדלקת הסיגריה.
אט, אט ייעלם הריח שלך מהסדינים
בעוד סיבוב של מכונת הכביסה.
הנוכחות שלך תברח דרך החלונות,
הסדקים בקירות.
מדי פעם אתבונן בתמונתך.
אחרונות ייעלמו ידייך
ואיתם מגעך
שיוחלף באחר.
לאט, לאט יעברו ימים מבלי מחשבה עליך,
יישכחו המילים, החיוכים, הדמעות
והדרך בה ברחת.
לבסוף תיעלם כולך ותישאר רק מחשבה רחוקה, אולי.
אולי כשיגדלו בי ילדים אחרים משלך אחשוב,
אחשוב איך היו יכולים להיראות שלי ושלך.
אולי. |