היא שולה את סודותיו, מחדרי המסתורין האוחזים במכאוביו
והוא ראה אותה תמיד, כפי שהיא רואה אותו עכשיו.
מבט על שפת עיניים, משאיר את חותמו, את אותותיו

היא מביאה איתה אתמול כל כך מתוק, בין ריקודי היצר והצחוק,
מבט חטוף אל נצח האפשרויות,
שווה היא נצח לפחות...
יללה אל הירח על גבעה בעת שקיעה על ים,
היא מושכת היא לוקחת את שלה.

משכרת... היא ניחוח, משכרת היא מילים... ושיכור הוא משיכר
נפשה,
מגע באופק בין ערביים... והוא שוחה בשמיי ההתרצות,
לחישות המלטפות שפתיים...






היא שולה את חלקיה, היא מחייה חוויותיה, היא עכשיו
הוא זוכר נפלאותיה השזורים במכאוביו,
והיא תמיד כמו שהיא...
תמיד כמו שהיא עכשיו, דרך עיניו...