|
בארץ האנשים הבודדים
פגשתי אותך.
פוסעת בחולות הנצח
ורוח הזמן מוחקת עקבותייך.
קראתי בשמך
ראשי בשמיים
רגליי נטועות בקרקע.
קראתי בשמך
ואת,
הסבת פנייך,
הבטת בי
והמשכת ללכת. |
|
|
האם רגע ודודלי
זוהי בעצם
אנטי-תיזה
מורכבת על אנשים
בוגרים עם שפם,
שאמורים להמתין
לרגע שבו יאבדו
את בתוליהם ולא
לקפוץ לפני הזמן
לתל-ברוך ?
הייתכן שזו
הסיבה האמיתית
שדודלי כל כך
מודאג כשרגע לא
בא ? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.