כל פעם אתם שואלים אותי.
שואלים אותי לדעתי כאילו שאכפת לכם.
שואלים אותי מי צריך להיות זמר השנה,
אומנות.
כמו מי הייתי רוצה להיות.
תקפצו לי!!!
תקפצו.
איפה שאני לא מסתובבת, הכל זה רק אתם. כל הזמן אתם.
בא לי לצרוח. בא לי לכעוס ממש. בא לי גם.
עיסוק באומנות.
בגללכם אני מאמינה שאין לי מקום.
כל כך צפוף. כולם רוצים להיות אומנים.
מה יש, מה קרה? אין כבר חלומות אחרים???
אין מקצועות נורמליים שמתפרנסים מהם?
למה דווקא את זה. למה כולם את זה.
אני רציתי קודם, ממש מזמן!
ממילא אף אחד לא יקרא אף אחד. יש יותר מדי היצע. יפלו עליך
רנדומלית -
אם יפלו. יפלו בודדים, בטעות.
האחדים שיפלו עליהם בודדים יישארו יותר, ואז גם הם יפלו.
אף אחד בקושי שומע מישהו אחר. אף אחד בקושי בא להופעה של מישהו
אחר.
אומנות.
חלום בטעם דבש לא מוכר.
איזה פרח, משהו יפה.
נשימה מהאוזניים.
חוט שיורד מאמצע הראש בקו ישר למרכז בית החזה ושולח פולסים לצד
שמאל
ועושה לי עינוגים.
כל כך מתוק שזה כואב לי.
זה כואב לי
ועושה לי נשימות.
זה סיכת ביטחון פתוחה שמטיילת לי בתוך הגוף ובצוואר, ועושה לי
חריטות.