אתה מבזה אותי באמת שלך.
משקר אל מוחי מילים.
לבי פתוח ובין ידיך דם
על שולחן בית קפה קיצי.
אתה אורג את חבלי ברכות.
כורך סביב צווארי תיאוריות.
אתה קורא לי מתחתית קיומך
אל תחתית הקיום שלי.
אתה לוכד אותי בהבנות
אוחז בי באמיתות
אתה חונק אותי, בצלילים
ממית ברכות אורם של חיים.
אתה מעמיד אותי זקופה,
בטקסים שלך, לצליל הדומייה.
אתה מורח עליי את דמעותיך כמו צבע.
ואז מוחק במברשת הלבנה.
אתה מטפס על עצמות ראשי
קורא משם את קריאתך.
וגם בלילה, שעיניי פקוחות בחשיכה,
אתה מבזה אותי, באמת שלך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.