אחרי שאני נוסע הרבה זה קצת נרגע,
נראה לי מטופש שלא לנסות לדבר אתך,
אחרי הכל, עם כל הקושי והדברים שתקועים בגרון,
בשורה התחתונה
טוב לי אתך.
החלום שלי נהיה פשוט משנה לשנה,
אם בחלומות הראשונים הייתי ממריא לשחקים
במטוס קרב אמריקאי,
ובחלומות ברצף ב'
אני יושב על במה שטופת אור
ומנגן.
בחלומות שיש לי בכמה השנים האחרונות.
אני בעיקר אוהב,
ובונה את הכל מסביב לזה.
קודם בית,
אחר כך עץ בחצר.
אחר כך אימא ואבא
עם שרבוט אדום לשפתיים,
רעפים מלבניים לריפוד הגג,
חלונות לתת אור למטבח
ורק אז ילד,
עם אף בצבע חום
וכדור.
חבל שהחלום הפשוט
לא עושה את ההגשמה לקלה.
כשאני נוסע במהירות על האופנוע,
בדרכים הירוקות של הבית שלפני הקודם,
אני מרגיש את הגוף שלי משתחרר מזה,
משליך את זה על איזה קו הפרדה
ולוחץ בכוח את ידית הסילון.
ובסיום
אחזור הביתה,
ואת תהיי יושבת שפופה,
קוראת ספר על הספה
והתנור דולק אדום.
כשאעמוד בדלת תסתובבי ותחייכי
וכשאבוא לקראתך
תבואי את
לקראתי.
כמה חבל שאנחנו לא רואים את הדברים באותו צבע. |