עיניי פקוחות, לשווא הן,
אפי חנוק, מאס בנשימת העלטה,
ידיי פשוטות, הרחק פשוטות הן,
אך רק חשכה מצאו רגליי, ידיי חופנות באפלה.
עולם עשיר צפיתי, ואיני משלני בחלום,
אצבעותיי, את קצוותיו לטפו הן,
לשוני, מטעמו עדיין היא טועמת,
וריחו, באפי אוחז הוא, את דרכי בדה הוא עד הלום.
והנה אני, החשכה היא כל עושרי, ידיי חופנות באפלה.
מחשכה ברחתי, ואל חשכה אפנה,
מדוע זאת, הגידי לי,
אין אני הולך בדרך לא סלולה.
בדרך אגדות בחרתי,
בדרך אגדות צעדתי צעדיי,
מחושבים היו הם,
בעקבות נושנות הנחתי את רגליי.
האם בזאת טעיתי?
עקבותיי, עקבות נושנות הן,
ודרכי, דרך אגדות,
האם בזאת טעיתי?
עולם בדוי חזיתי?
האין עקבות טריות בדרך אגדה?
והכתובים, בדויים היו הם?
תקוות כוזבות, לדרך אהבה?
עני לי,
היש משיב לי, מלבד ההד מקצה המערה?
ואם עולם בדוי חזיתי,
היש לי דרך חזרה,
אל הבורות, אל דרך התקווה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.