במסלולי הקבוע מככר מירי אלוני אל הים הבחנתי לאחרונה בהתפתחות
מסקרנת ברחוב אלנבי. השמעתם על סם הפיצוחיות החדש, זה שטרם
הספיקו להכניס תחת פקודת הסמים האסורים? שמו המסחרי, כמדומני,
הינו "שלומפי".
בעל פיצוחיה אחת במורד אלנבי הרהיב עוז והדביק שלט על ויטרינת
חנותו: "כאן ניתן להשיג שלומפי". אותו פיצוחאי שובר מוסכמות
שתיקה זכה עד מהרה בהצלחה ובשגשוג בבית העסק. המונים מצעירי תל
אביב נהרו אצלו בשטרות שלופים לקנות סחרור חושים, שכן החשיש
היה במחסור אותה עת.
פיצוחאי אחר בשם טרומפלשטיין, אשר חנותו פעלה בדיוק מעבר
לכביש, הביט בשכנו עז הרוח בקנאת-סוחרים. "גם אני מוכר סמים
ביתיים שאשתי מחמיצה על עדן החלון, למה אצלי לא באים?", התפרץ
על לקוח תמים שביקש לרכוש מאה גרם קבוק.

בבוקר יום המחרת נמרץ טרומפלשטיין אל פיצוחייתו ועוד בטרם
הדליק האורות החל משרטט שלט גדול: "כאן מוכרים טרומפלשלומפי
המקורי!". מהלך עסקי זה התברר כמוצלח, שכן אצל השלומפי מעבר
לכביש השתרך לאחרונה תור איתן וצעירי תל אביב הרי לא בורכו
בכתר הסבלנות. מה גם שמעבר-חצייה חיבר בין שתי הפיצוחיות, כך
שמבחינת זהירות-בדרכים לא הייתה מניעה לזליגת הצעירים אל סם
הטרומפלשלומפי.
אשתו של סוחר השלומפי, שרכשה לעצמה לא מכבר ג'יפ עירוני חדיש,
ניחמה את בעלה אובד העצות: "נו, נו. מחר תתלה שלט יותר גדול".
סוחר השלומפי, שפיתח התמכרות לסיגרים קובניים לאחרונה, יישם
בבוקר המחרת את המלצת רעייתו המסורה. המהלך הביא פרי-מזומנים
נאה, שכן רשם עם טוש עבה: "טרומפלשלומפי גורם תמותה גבוהה
ונזלת. קנו אצלנו שלומפי האוריגינאלי מס' 1!"

כך המשיכו העניינים, כשבערב הבא השתכנעו שתי צעירות לרכוש
דווקא מתוצר הטרומפלשלומפי, עקב שלט הניאון עצום המימדים שרכש
בעל העסק ועקב העובדה שטרומפלשטיין עצמו פנה אליהן במבט מאיים
והפציר בהן בידיו המנפנפות לקנות אצלו "ולא אצל החזיר הגנב",
כלשונו.
עד מהרה ניתן היה להבחין בבעלי מלאכה שונים בקרבת מקום שהחלו
להתמחות בסמים שטרם עברו תחת גיליוטינת החוק. למשל הסנדלר
הזקן, שתלה שלט מבעד לזגוגית חנותו: "בלומנשטיין תיקוני
מגפיים, סנדלים ושלומפלשטיין" והוסיף סמיילי פוזל.

אחר כך נסעתי ליערות הגשם בברזיל ולמשך חודש וחצי לא ירדתי את
אלנבי בדרך לים. כששבתי ארצה נוכחתי בפני השינוי. מתחת לשלט
הניאון הכביר "טרומפלשטיין חנות סמים" נתלה שלט קטן יותר:
"החנות למכירה". בפנים ישב הקמעונאי בפנים חתומות וצפה בשידור
חוזר של משחק כדורגל. מעבר לכביש קם בית עסק חדש לסחר בביצים
על חורבות "רוזנקרנץ שלומפי ופיצוחים" שנסגר. כדי לברר האם
מדובר במגמה גורפת סרתי אל חנות הסנדלר הזקן ומצאתיו מתעסק
בסוליות מגפיים במקום בסוליות שלומפלשטיין.
"סלח לי", שאלתי, "האם מוכרים כאן שלומפלשטיין?"
"לא", ענה.
"אם כן, היכן משיגים צעירי תל אביב סמים חוקיים?"
"לא משיגים", ענה.
אור חדש נשפך על הפרשה כששלתי את סנדלי מעל רגלי וביקשתי את
בן-שיחי לחזק את השרש של סנדל השרש. שיתוף פעולה עסקי זה המיס
את הקרח בינינו.
"לפני חודש בא לרחוב סגן שר הבריאות לענייני תמותה ונזלת מלווה
ביו"ר אגודת 'בל-סם'. הם הסבירו לכל בעלי החנויות שטרם הצליחו
להוציא את הסמים החדשים מחוץ לחוק כיוון שנשיא 'המועצה הלאומית
לסמים' נמצא בסכסוך חריף עם סגנו עקב חובות במזנון המועצה.
אולם, כך הודיעו האדונים, שמעתה מכניסים את הסמים שלנו תחת
פיקוח מחירים כמו לחם אחיד".
"מהו המחיר שנקבע?", התעניינתי.
"בגלל שלקבוע מחירים לשלומפי, טרומפלשלומפי ושלומפלשטיין זה
יוצא הרבה עבודה - החליטו לעשות את כולם במחיר של לחם אחיד".
"ואז מה קרה?"
"כולם פשטו את הרגל" אמר הסנדלר והושיט לי את הסנדל המשופר.
"זה עשרים שקל".
שילמתי ויצאתי.

נער אופנתי עם קוקיות לראשו הסביר לי את המצב בפרוטרוט. מסתבר
כי הוא וחבר מרעיו נאלצו לנדוד במצב החדיש לסמים בלתי-לגאליים.
"מאז חוק 'הלחם' אני מוכרח לנסוע עד לתחנה המרכזית הישנה בשביל
קניות. שם אני מסתודד בקרנות רחוב מצחינות משתן עם פליטים
אפריקנים. אפשר לקנות אצלם 'אדיס-סבבה' בחמישים שקלים השקית",
אמר והלך לעשות דבר-מה אופנתי.

אחר כך הייתה שחפת. שר האוצר הנערץ זיהה מראש את הפוטנציאל
הכלכלי הגלום במגיפה. מיד הורה לשלש את המס על תרופות. ואכן,
הגרעון בתקציב המשרד הלך והתכווץ ואזרחים מעוטי יכולת כמעט
ונכחדו.
גם חלוץ השלומפי רוזנקרנץ - שגורש לאחרונה מדירתו ע"י בעל הנכס
ועבר להתגורר ברכב הפנאי-שטח של גרושתו - נדבק במחלה ונפטר.
בהלוויה הרכיבו טרומפלשטיין המובטל, הסנדלר הזקן וכל האבלים
והרב - משקפי שמש כהים, כדי שלא יבחינו שאינם מזילים אפילו
דמעה אחת.