היו ימים,
אותם אני זוכר.
היו לילות,
בלתי נשכחים.
סטודנט בטכניון,
מנגן בשחור לבן.

קלידי פסנתר זייפן,
מועדון מלא עשן.
ואני נגן חרמן.
ציץ ועוד ציץ נשען,
על הפסנתר הצייתן.
והאצבעות בשחור לבן זועקות,
לך דביל ונגן שם על הפטמות.
ואני פסנתרן חרמן,
נשאר בשחור לבן.

היו ימים...