|
היו ימים,
אותם אני זוכר.
היו לילות,
בלתי נשכחים.
סטודנט בטכניון,
מנגן בשחור לבן.
קלידי פסנתר זייפן,
מועדון מלא עשן.
ואני נגן חרמן.
ציץ ועוד ציץ נשען,
על הפסנתר הצייתן.
והאצבעות בשחור לבן זועקות,
לך דביל ונגן שם על הפטמות.
ואני פסנתרן חרמן,
נשאר בשחור לבן.
היו ימים...
|
|
|
יש לכם אולי את
הסרט הזה עם
הקוסית ההיא שמה
שמו מציל מהרשע
הזה השני ושיש
שם פיצוצים
וכאלה?
קומיצה מנסה את
המנגנון האקראי
בחיי היום יום. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.