פותח את החלון
החוץ נראה כמו הפנים
מחפש דרך יציאה
מילוט מדרכים מסומנות
מסגרות מכוסות פרחים
עשויות זכוכית
לא יכול להאמין
יום אחד אתעורר ואראה
שהחיים הם לא שדה תעופה
שיש בית, חדר, מיטה לחזור אליה שלם
יום אחד אבין
שאין צורך להציג כרטיס
אין דיילת, שמבקשת לדעת
מי עזר לי לארוז, ומה יעדי
החיים ינועו מעצמם, בתנועה איטית ומדודה
אני אלמד
שאין זמן טוב להירדם
ושלעולם לא מאוחר להתעורר
מביט החוצה
החוץ כמו הפנים
מחפש את הקרקע
להיות שרוע עליה
משוחרר מהחבלים
ובכל זאת אבין, שהחיים הם לא שדה תעופה
אי אפשר לקום ולעזוב
בכל פעם שהזמן ממשיך לבדו, ואני נשאר מאחור
שהשקט הוא לא מתחזה
את העיניים אני אכיר, ואלמד לשמוע את הקול
החיים הם לא שדה תעופה
מזוודות, המון אדם, חנויות פטורות ממס
יש לי אגדה בראש
היא נרקמת לאט
יום אחד אסיים אותה, יום אחד אלמד לפתור את העלילה שבה
לא אצטרך להרוג את הגיבורים
לא אצטרך להציל את החלשים
החיים ינועו לאטם
ותמיד יהיה לי שדה תעופה, לנסוע אליו
כדי לחזור אליהם, שלם
ולגלות, שהחוץ שונה מהפנים
והזמן נמשך איתי, לכל פינה