אני מצייר בצבעי שאריות האדים (מחורפים אתך)
עם שתי אצבעות
את לבנו על זכוכית עייפה
ומזמין את הגשם לשטוף את הכול,
מזמין את עצמי לסגור מעגל.

אני חותך בשרי עם מים רותחים
וכמה שניסיתי
לא הצלחתי לצעוק חזק כמו ביום
שאיבדתי אותך.

האביב כבר מגיע ואולי זו את
שמחייכת אליי מצמרות העצים
ולכן הציפורים מצייצות,
אך זה רק עוד עלה
שבא לבשר לי כי יארח חברה
לפחות עד - עוד סתיו בודד.

וצעקותיי אל הרוח
לא מניבות לי דבר
מלבד הד שנשמע בודד בקצה
אחר בעולם,
זהו סתיו - ואני נושר בלעדייך
מעץ החיים.