1.
בלבי
הנצו פרחים.
רוטטים נפקחו
גמעו
מי חיים.
עת ננעל המעין,
ששפע מלבך -
סרבו לקמול,
והרי הם מצפים
לך, שתבוא
ותקטפם.

2.
את פירורי אהבתך לי
אל נא תשלח
על פני המים.
תנני ואלקטם
כמלוא מקור צפור,
ואשזרם כמחרוזת
פנינים לצווארי.
לחוש מגען
ולקוות
כי עדיין ישנו
מקום
לפריחת הניצן,
ששתלתי בלבך
בעת לקחתני
לך לאשה.

3.
אחלום שאתה אתי
ראשי על לבך
שומעת פעימותיו לנצח.
לעד לא איעף
לחוש מילותיך
זורמות אט אט לתוכי -
צחות רהוטות
ובהן ברק של הומור
מתגנב ומדגדג.
ספוריך יעטפוני
כידיים מאמצות
לדעת עוד
אותך מקרוב
על גווני הרוח החמה
המפעמת בך
ושופעת ממך.
אני תפילה
כי שלום לך.

4.
שרויה בתוך באר.
חיים ומתוקים המים
לשתות לרוויה עד אין קץ.
אך מעגל הקירות מצר
ורק כתם קטן  של שמים
ממעל מתנוצץ.

מחכה לך.
האיש השר,
שתבוא ממרחקים
ותוריד למעמקים
חבל ארוך
שבו אאחז
עת תמשוך.
ואתך אעז
ללכת
אפילו למדבר.

5.
ברגע של כאב
עטפתני בחום
והחזרת אותי לעצמי...
ועכשיו בדמי
לא אוכל אלא לחלום
על הרגע בו יהלום
לבנו יחד
כאחד.

אמרת: "ישנה את ולבך ער"
אכן, טווה הוא ושוזר
כל מלה שלך כל מבט,
כל פעימה
בתוך התרדמה
במעמקי הערגה
עד כדי שאגה
פנימה.

6.
אז חדרו אורך וקולך
לתוך חלומי המבורך.
צפייה עטוית נדרים
הוסטה לפנה.
ונמלאתי שיר ורננה.
ופני הדברים
אינם לוטים עוד בערפל -
כי אכן זה אל זו נייחל.
ואסור להאיץ
פן נקיץ.

7.
לו  יכולתי לכתוב לך
שירי אהבה אין ספור.
אני כה מלאה אותך
משתכשכת בחול כדרור.
באור ובעלטה
מילה אחת פשוטה
מרנינה את חושי הלוך וחזור:
אתה, אתה, אתה!
אי אפשר את זה לעצור.
אז אמרוט לכבודך
נוצה דרורית קטנה
לקשט דמיונך
כדי שתזכור.