עינייך שמרו עליי בשנתי

ואספו את דמעותיי כשבכיתי.

ידייך ליטפו אותי ולקחו אותי

אל גליו העמוקים של הים.

קולך ניחם אותי, עטף אותי

בתקווה כשנשברתי,

כשדעכתי.






שפתייך שרו לי בלחש

כשנרדמתי בזרועותייך,

גופך חימם את לבי

הקפוא.

לקחת את הצער שבי

והפכת אותו לחיוכים

שלא יחזרו.







אני יושבת,

מהרהרת,

נזכרת באותם הרגעים.

בשתיקות הסוערות שליוו

את ימי,

בנגיעות הרכות שלך

שאיתן נפקחו עיניי,

בחיוכים היפים ששינו

לנצח את חיי.