סון, בחורה תאילנדית כבת עשרים ושבע, נולדה בנקון סואן, כארבע
שעות נסיעה מבאנגקוק צפונה לכיוון צ'אינג מאי, כאחות קטנה
לאחות  ושני אחים גדולים.
היא למדה בבית הספר המקומי עד שסיימה את לימודי החובה בגיל
ארבע עשרה. לאחר מכן, עזבה את עיר הולדתה ועברה לבאנגקוק, גרה
אצל אחותה הנשואה והמשיכה בלימודים כללים.
בגיל שמונה עשרה מצאה עבודה במסעדה כמארחת ושם למדה אנגלית
והגיעה לרמה די טובה. היה לה חבר תאילנדי שלמד באוניברסיטה, הם
יצאו כשנתיים ביחד.
הכל זרם לקראת חתונה כשהוא החל מתנשא מעליה, אומר לה שהיא לא
משכילה כמוהו, מזלזל בכל דבר שהיא עושה.
אחרי מריבות חוזרות ונישנות הם ניפרדו והיא ברחה רחוק
לקוסמוי, אי קטן בדרום תאילנד, סון מצאה עבודה בחנות בגדים.
היתה עובדת מתשע בבוקר ועד עשר בלילה, תמורת שכר של ארבעת
אלפים באט, חדר משותף עם חברה ואוכל.
היא וחברתה היו יוצאות לפעמים לדיסקוטק המקומי, אהבו לרקוד, הן
לא יצאו עם תיירים ורק היו רוקדות איתם לפעמים, בדרך כלל גם
היו חוזרות לחדרן מוקדם יחסית על מנת לקום ליום העבודה למחרת.
אחרי כשנה היא חזרה הביתה, מחפשת מה לעשות עם עצמה.  
מידי פעם יוצאת עם חברות ולעיתים רחוקות עם חברים תאילנדים.
כשהיתה בת עשרים וחמש אחיה הגדול מצא עבודה בקוסמוי כנהג בשדה
התעופה המקומי.
היא לקחה כמה בגדים ואת כלבה האהוב גוגו ונסעה לבקר אותו ולחפש
עבודה. היא הכירה את טיק שעבדה בחנות בגדים בצ'אוונג שזה הכפר
המרכזי בקוסמוי והצטרפה אליה לחדר קטן תמורת השתתפות של אלף
חמש מאות באט בחודש.
סון החלה לעבוד בחנות לכלי כסף ומשכורתה היתה כאלפיים באט בסיס
ועוד אחוזים על המכירות. בחודש טוב היתה מגיעה גם לעשרת אלפים
באט בחודש אך בממוצע היה לה כחמשת אלפים ששת אלפים בחודש.
כך חיו טיק, סון והכלב גוגו בכייף בקוסמוי.

יום אחד נכנס בחור צעיר וחתיך לחנות כלי הכסף. סון שרתה אותו
והוא הוקסם ממנה, קנה כמה תכשיטים והזמין אותה לצאת איתו בערב.
"לירן", הציג את עצמו, הם קבעו שהוא יאסוף אותה באחת עשרה
בלילה אחרי שהיא מסיימת לעבוד והם יצאו לרגאי פאב, הדיסקוטק
המקומי. סון נהנתה מאוד מחברתו של לירן ונענתה להזמנתו לצאת
איתה שנית למחרת.
אחרי שיצאו כשלושה ימים ברציפות היא הרגישה מאוהבת בבחור
הישראלי הצעיר הזה. בלילה השלישי הם עלו לחדרו. הוא נישק אותה
בשפתיה וכבש את ליבה.
זאת היתה פעם ראשונה לסון לעשות סקס עם פלאן (זר) והיא חוותה
סקס שלא היה לה מעולם.  היו לה אורגזמות שמעולם לא ידעה
שקיימות אצלה, לא דומה כלל לסקס שהיה לה עם החבר התאילנדי או
עם ידידים תאילנדים שהיו שותפים לרומנים קצרים שהיו לה במשך
השנים האחרונות.
לירן היה בחור ישראלי שטייל לבדו במיזרח, חבריו חיכו לו ביפאן
ומקץ שבועיים של רומן סוער עם סון, נפרד ממנה ונסע ליפאן תוך
שהם מחליפים אימיילים ונשבעים אחד לשני שהפרידה היא לזמן קצר
בלבד.
סון חזרה לעבודה בחנות כלי הכסף כשעל ידה הימנית צמיד כסף
יפיפה שקנה לה לירן, חושבת עליו כמעט כל היום והולכת כל יום
לחנות האינטרנט לבדוק אם הגיע אי מייל עבורה.
פעם בשבוע באמת היה מגיע אי מייל  עם תמונות מהמשך מסעו של
לירן במיזרח, והיא היתה מדפיסה את התמונות ומתבוננת בהן שוב
ושוב בחדרה, משתפת בהם את טיק ואת גוגו.
היא הלכה עם טיק מדי פעם לרגאי פאב, טיק היתה יצאת לפעמים עם
תיירים, בעיקר בשביל הכייף אבל גם לא דחתה מתנות כסף שהציעו
לה. סון לעומתה לא מצאה עיניין באף תייר, היתה רוקדת לבדה
ורואה בדימיונה רק את לירן.
מיקץ כמה שבועות פסקו להגיע האימיילים ואחרי כחודשיים פסק הקשר
לחלוטין. סון היתה עצובה ורצתה לחזור לכפר, לעזוב את קוסמוי
ואת הזיכרונות.
היא החלה לצאת פעמיים בשבוע, יושבת לבד ברגאי פאב, רוקדת לעצמה
ודוחה בדרך כלל טיפוסים שהיו מנסים להתחיל איתה.
הוריה לחצו עליה להתחתן עם בחור ממשפחה מקומית ליד הכפר שלהם,"
הוא בחור מצויין"  אמרו לסון, "תתחתני איתו ולא יהיו לך דאגות,
למשפחה שלו יש הרבה כסף" אמרו לה ההורים.
סון לא יכלה לשאת את המחשבה שהיא תהיה עוד פעם עם בחור
תאילנדי. אחרי לירן היא לא רצתה לשמוע על יחסים עם תאילנדים.
אחרי כשנה של נידנודים חוזרים ונשנים חזרה סון לכפרה לשבועיים
להכיר את החתן המיועד, הוא היה בחור נחמד אבל היא לא היתה
מאוהבת בו, סון חשבה שמגיע לה בעל שהיא  תרגיש תשוקה אליו,
אהבה כמו שהיא חלמה שתהיה לה לבעלה.
סון עברה לתקופה מסויימת לבאנגקוק, חזרה לגור אצל אחותה, רצתה
עוד לחשוב, לבסוף גבר הלחץ והיא נישאה למיועד לה.
עברה שנה והיא עדיין לא הרתה, יש לה בעיות בריאות, בעיות בבטן
שמונעות ממנה להכנס להריון, היא מבקרת הרבה בבתי חולים, מנסה
למצוא תשובה למחלתה. אבל היא יודעת יפה בתוך ליבה את התשובה
למחלתה, "לירן".
כנראה  שהיא לא תחלים לעולם.

הפרק הבא: חוויות בתאילנד:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1800721&passok=yes