עידו מונד / אופק |
בצבעים חמים כצבע הדם,
משתרע למרחק עצום,
האופק הוא כמו חיי אדם.
מתחיל צלול וסגרירי בבוקר יום חדש,
כמו אדם מקיץ משנתו והקרניים לוטפות פניו,
אור זהוב עומד לו בשמי האופק,
האופק כמו נשמת אדם.
עומדת השמש בשמיים,
זורחת היא אל האופק הרחב,
מחממת את הקרקע כמו שמחממת לב,
באופק זורעת צבעי זהב.
ובסוף היום, שוקעת השמש בים,
הנה הסוף קרב ובא,
אך אל דאגה נערי,
בכל אופק שיש בו ים תמיד ישנה סירת הצלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|