שלוליות
של זיכרונות מאושרים
על מדרכות הקיום

אני מתכופפת
ורואה בהן את עצמי
מחייכת

אני רטובה עד העצם
וגשמי הזמן
לא מפסיקים לרדת

והדמות שבשלולית
נרעדת עם כל טיפה
ומתערבלת ומתערפלת
ומתבגרת

אני מסתכלת עליך
במבטא רוסי כבד
ואתה בקושי מבין
מה העיניים שלי אומרות
מבעד לשיבושי האותיות

ואנחנו הולכים ונרטבים
כמו שני דגים
שמישהו הוציא מעומק הים
ועכשיו הם מתאמצים לנשום את הגשם
רק כדי להמשיך לחיות עוד קצת
בגלגול השתקני הזה שלהם כדגים

מתאמצים חזק לנשום את הגשם
מפחד שאחרי מותם
תתגלגל נשמתם באיזה יצור מגוחך
כמו האדם למשל

כי אז יצטרכו לדבר

שלוליות
של זיכרונות מאושרים
על מדרכות הקיום

אנחנו דורכים בהן בכוונה
ומשפריצים אותן לכל עבר
ואז עומדים
ומביטים בפנינו שבשלולית

אנחנו רטובים עד העצם
וגשמי הזמן
לא מפסיקים לרדת

והדמויות שבשלולית
נרעדות עם כל טיפה
ומתערבלות ומתערבבות
עד שאי אפשר לדעת
מי זה מי