כולנו בני אדם,
או לפחות כך זה נראה.
כל אחד חי רק פעם,
פעם יחידה, אז תבלה.

תבלה עד כמה שאתה יכול,
לפני שתקבל כנפיים
הכול צויר כמו במכחול,
מפה רואים את השמים.

וכשיגיע סוף כל סוף
הזמן לעוף מכאן,
אתה כבר לא תראה ת'נוף
הכול שם מעונן...

גן עדן לא קיים,
אל תדאג, אין גיהינום.
אין הרבה מה לעשות שם,
אבל יש הרבה מקום.

זאת חוויה של פעם בחיים,
בעיקר כי לא חוזרים.
אפשר להגיד, בעצם,
שכולם שם כבר מתים.

הם יכולים לשמוע, לראות, לחוש
אבל כל מה שקורה פה אשמתנו
אין להם השפעה פה, בשטח הכבוש
השטח שקרוב אבל רחוק, מקול מתינו.

אז תחיה את הרגע, אך תדע להיזהר,
הזמן מועט, אבל לא צריך למהר.
בקרוב תדע הכול,
בקרוב יושתק הקול.