ישובה ספונה בביתה
על כיסא נדנדה עתיק
שמיכה רכה עוטה על גופה
עיניה מביטות רחוק רחוק
אל המרחבים

רואות יונה יפת כנף
מרחפת אל האינסוף
מביטה בעב קל מסתיר לרגע את פניי
השמש הבהירה.
צפה לה בינות לגלי הקול
המרחפים להם באוויר נעה על גבי הצילים
לעולמות נסתרים עולמות שלה בלבד
זכרונות חלומות מחשבות

ישובה לה נרגשת בעליל
דמעות זולגות על לחייה
לבה מפזם לו שירים
שכה מדברים אל לבה
מילה מול מילה תקוה מול חשש
שירים של תקווה
שירים של כאב פרידה
כל שיר והדמעה שלו

נסחפת לעולם המילים מנגינות את לבה מרפדות
מרגישה כל טון וטון מתרגמת כל שיר
חייה שלה מוצאת עצמה בין השורות
כאילו כל שיר מדבר אליה
ישירות
ובעיקר מתרפקת על אלה שהוא מקדיש לה
כל יום שיר ומקפיד לומר לה
הקשיבי טוב למילים.

מתרפקת על המנגינות
מחייכת.
מביטה ביונה המרקדת אל האופק
ומתרווחת באנחה שקטה
של התרפקות.