חלומותיי מתנפצים לי בראש.
כמו גלים,
אל מול חוף בודד מאדם.
חלומותיי-
הם כולם, יוצאים במחאה נגדי.
כדיי להוכיח לי שוב,
עד כמה,
טעיתי.
זיכרונותיי-
לא נותרו הרבה מהם.
רק אור מעומעם,
דולק בקצה של חושך.
מזכיר את שהיה.
תקוותי-
התפוגגו גם הם.
לגלגו עליי במרמה,
מאחורי גבי.
וגרמו לי להאמין,
ששוב אוכל לשכוח.
להמשיך ולהיות,
מי שאינני.
חולשותיי-
נתגלו אל מול פניי,
ברגעים האסורים לי.
בנגיעות המתוקות,
ובשתיקות הארוכות.
חולשותיי,
נטשו אותי לבדי,
אל מול פחדיי.
פחדיי-
הרי שהביאני עד הלום.
לכתוב ולהרהר,
לנבור ולשקר,
על שאינני.
פחדיי הם כל כולי.
מעטפת של
תקוות, חלומות, חולשות,
וזיכרונות שנתגלו שגויים.
ומה אני בעצם,
אל מול פחדיי העירומים? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.