מביטה היא בידיה המתקמטות
נראות בעיניה כעלים קמלים
רבדים רבדים של שנים
כקלף בצבע השנהב
כעלים אשר עומדים לנשור
מסמנים את הימים שחלפו ואינם

מביטה בקמטוטים החדשים לצדי עיניה
מסמלים את קווי החיים
את החיוכים והדמעות
מביטה לצדי שפתותיה על הסימנים
שהותירו האכזבות והמכאוב
מהרהרת ברגעים של אותם ימים
כשהייתה צעירה ולא הייתה זקוקה לאיש
שאהבה כמו השמש המלטפת כמו קרן חולפת
ימים אלה חלפו להם הותירו את אותותיהם..

חושבת על אהבות שהותירו בה כה הרבה
חושבת כי ייעלמו ברגע בו תמות תיעלם
לא ייוותר דבר מאחור לרמז עליהן
לעתים אומרת ביי ביי לעצמה
לא רוצה לחשוב על מה שהיה
לעתים רוצה לשרוד למרות מכאוביה
מחפשת ביטחון וחום למרות גילה
אהבה עוטפת שתחמם את חדרי לבבה

מסרבת להיפרד מהעלומים שעדיין אתה
ברוחה הצעירה למרות כל מה שעברה
מייחלת להזיז את מחוגי שעון לחוות - רגעים
שאינם עוד, רגעים שלא השכילה לנצור
שנתנה להם לחלוף להיעלם...

ומלחשת לעצמה - כשהייתי צעירה הייתי כה תמה
חשבתי כי החיים הם גן ורדים או אגדה
מביטה לתוך עצמה עמוק עמוק במחשבות
אומרת היי עצמי מה עוללתי לי

ומחליטה כי אולי עליה לשנות
לנסות להחיות את הרגעים להשיל את העלים בשלכת אדומה.
להניח קרם טוב על הידיים ועל הפנים
ללבוש שמלה שלגופה תחמיא.
לאפר את עיניה בעדינות כאותם ימים
ולחפש לעצמה מזור לפצעים
הבנה ואהבה שכה חסרה.
רגעים שזורים באור יהלומים
אושר של רגעים קסומים
גם במחיר של שינוי כל אורח החיים
ולנסות
להצמיח לעצמה רגעים... של אושר.