נקיקי חיוך
מתפוררים בדרכינו.
משותפות הופכת לקיפול בודד
לאצבעות מבריקות
למבט רחב, גדול, קפוא.
אני מביטה ובוחנת
את העצב שלך
למן הרגע בו משחק בשערות סוררות
פוכר באצבעות הקרות
ולובש צורה ופושט אותה -
לובש ופושט את הסוודר.
מתכסה ומתרוקן ומתמלא בעננים
מרוח, מנשמה.
מכוח שאין גדול ממנו -
מהחיים.
23.11 ארבע שנים למוות של אורלי, מוקדש לתמרי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.