אני באמת מרגיש ממש "חמוד" אולי אפילו יותר מדי...
זה קצת מגעיל אותי, אבל גם מנחם... איכשהו.
הקדשתי כל כך הרבה מעצמי, בשביל השנייה הזאת, שאני אגיד לך את
מה שאני סוחב איתי כבר כל כך הרבה  זמן...
כל בוקר, כל לילה, מחשבות עלייך מתעוררת ונרדמת מתעוררת
ונרדמת... לילה של הירדמות, בוקר של התעוררות.

ואת עם עינייך היפות מכל, יותר מכל דבר אחר שראיתי אי פעם
מסתכלת עלי בעיניים שלא באמת רואות , הן רואות ילד, הן רואות
את  הבחור ה"חמוד".  משפחה!!! חברים!!!,בני  דודים!!!
אח של חברה שלך לעזאזל! לעזעזל ילדה! את קרעת אותי. את קרעת.
שנתיים רק את, ורק את ורק את בתוכי, בכל מקום בכל זמן, ועד שזה
כאילו עבר, הלך מתוכי "הודחק" יותר נכון... את חוזרת... ולא
סתם חוזרת! חוזרת ובגדול! שיכורה מתה, עם ריח של וודקה  מלון
ובושם יקר,עם פן בשיער ושמלה שנראת לא פחות משאלוהים בחר אותה
רק בשבילך...
ואז את לוחשת,
לוחשת לי בחטא קרוב קרוב לאוזן את מה שכל כך חיכיתי לשמוע אך
כל כך שנאתי. אני אוהבת אותך. צמרמורת, אושר,
כאב,שמחה,עצבות, לחץ הכל בשנייה אחת. אך השנייה הזאת לא הייתה
נצחית והשנייה שאחריה הייתה מציאותית יותר -
את אוהבת את כולם היום לעזאזל!  אמא שלך מתחתנת, את מאושרת, את
שיכורה, את לא אוהבת אותי! לא אותי! למה את עושה לי  את זה?
למה?
בשבילך זה רק כמה מילים, בשבילי זה נטל עתידי!  

אז עברו כמה חודשים...
והנה סיפרתי לך, דרך מחשב מזויין כי אפילו להפגש איתך מרגיש
בלתי אפשרי, לא מבחינתי, מבחינתך, לי לא אכפת להפסיד את כל מה
שהשגתי.
ואז את גורמת לי להרגיש חמוד בהסבר הגיוני אבל משפיל מאוד
משפיל.
זה גם קצת מנחם אותי, איכשהו.