קורה לפעמים ששומעים סיפור, מכיוון מאוד לא צפוי, שפתאום נוגע
בלב. ובכן זה קרה לי היום.  ולא בדואל.
זה התחיל בכך שנסעתי לחפש עבודה בחברת כ"א, שם פקידה קצת
מוזרה הפנתה אותי לסופר לא רחוק מאיפה שאני גר. הלכתי לתחנת
האוטובוס, ושם נתקלתי באישה מוכרת שאת שמה אני עדיין לא יודע.
היא אישה מבוגרת שלפני כשבועיים נתקלתי בה בשכונה.

גם אז חיפשתי תעסוקה, ובדרכי הביתה ראיתי אותה מכופפת, מניחה
כמה שקיות כבדות מהסופר. בלי לחשוב יותר מדי הצעתי לה עזרה
בסחיבה שלהם עד התחנה של האוטובוס. בדרך היא חפרה לי כמנהגן של
כמה מבוגרות, אבל חלק גם היה מעניין. אגב, התמורה שקיבלתי לא
הייתה כספית, ואיני מנסה להישמע צדיק, כל זה קשור לסיפור.

הופתעתי להתקל באישה הזאת שוב. מה גם שהעיתוי היה מעניין (הרי
הלכתי למצוא עבודה בסופר). היא התחילה להיאנח על זה
שהאוטובוסים לפעמים חולפים לנו מול העיניים שניות לפני שמגיעים
לתחנה, ואז מחכים מלא זמן וכו' וכו'. במקרה הזה האוטובוס הגיע
תוך חמש דקות.  
עלינו על האוטובוס, והתיישבנו במקומות שונים. היא במושב הקדמי
השמור למבוגרים ואני יותר מאחורה, ליד שני אנשים מבוגרים
שדיברו ביניהם, גבר ואישה. האישה סיפרה לו משהו שקרה לה (אני
מספר את זה בצורה שנשמעת שונה, לא זוכר ציטוטים). יום אחד היא
הלכה לסופר ועברה במחלקת הירקות, שם היא ראתה איש זקן לוקח
לעצמו ראש סלרי בצבע שנראה לא בריא. האישה ניגשה אליו ושאלה
אותו אם אישתו ביקשה ממנו לקנות ירקות. הוא ענה לה, שהוא אלמן,
וסיפר שהוא מתגעגע לאכול מרק, הרבה זמן לא אכל מרק, ורצה להכין
לעצמו. האישה אמרה לו שהסלרי שבחר כבר לא טרי, ושאלה אותו אחרי
זה מאיפה הוא יודע להכין מרק. הוא ענה שהוא לא יודע במדויק,
ובא לקנות ירקות שלדעתו יהיו טובים למרק. האישה חייכה אליו
ואמרה לו שהיא תבחר בשבילו ירקות למרק, והסבירה לו איך להכין.
האיש הזקן התרגש והודה לה מאוד. "רצה לנשק אותה" כלשונה.

אני שמעתי את זה מהצד, ופתאום הבנתי משהו: עדיין יש מקום
לאדיבות וטוב לב בעולם. ככל שגדלים רואים יותר ויותר מהבעיות
והתככים שיש פה, שלפעמים קל לשכוח את הכוח האדיר שטמון בפעולה
טובת לב אחת. אני אמנם לא מכיר את האיש הזקן, ולא יודע בדיוק
עד כמה הוא התרגש, אבל הבנאדם היה זקן, אלמן, לא ידע לבשל
בעצמו. אני מתאר לעצמי שהדבר הזה עשה לו את היום אם לא את כל
השבוע. ורק להבין את זה עושה הרגשה טובה כזאת. כמעט שירדה לי
דמעה.  כשירדתי מהאוטובוס אמרתי שלום לאישה עם הקניות והיא
איחלה לי בהצלחה. מעניין אם גם לה גרמתי לחשוב שעדיין יש מקום.
וכל זה מסביב למשהו קטן כמו סופר מרקט.

יש כאלה שיגידו שזה סרט, שזה פלצני, יש כאלה שיגידו שאנשים
עוזרים לאחרים מאנוכיות כי הם רוצים להרגיש טוב עם עצמם.  אבל
למה זה לא בסדר בלהרגיש טוב עם עצמך אם עשית משהו שנחשב בעינך
לצודק? הרי בכל פעולה יש צד מסוים של אנוכיות. גם  בבנאדם
שמקריב את עצמו יש פן אנוכי.
הרי אם למי שהוא מקריב את עצמו יהיה טוב, זה מה שגורם לו
להרגיש טוב. אבל מה לא בסדר? הרי אם נהיה חסרי אנוכיות
לחלוטין, לא יהיה אכפת לנו משום דבר בסופו של דבר. לשום דבר לא
תהיה תכלית. נהיה רובוטים שפועלים לפי צווים מוסריים, אבל אף
אחד לא ישמח. אז אם יוצא לכם לעשות משהו טוב, אתם לא צריכים
לעשות את זה כדי להרגיש טוב או לפצות על משהו. ברגע שתעשו את
זה, זה יקרה אוטומטית. ותרגישו טוב עם עצמכם. מגיע לכם.