התחלתי לתפור שמלה
חיפשתי לי בד.
בד משובח,
גוון הגובל בשלמות.
מצאתי.
קניתי הבד.
לא. לא תפרתי שמלת חלומות.
לא תפרתי שמלת נסיכות.
תפרתי שמלה, תפרתי שמלה.
שמלה.
לא יפה.
בגזרה לא מחמיאה. שמלה שכזאת. שמלה.
הוספתי לה סרט. רק אחד.
אולי, בבוא היום.
אחח... הבד כה משובך, כה קל לעצבו.
כשילבש השמלה, לא ירצה לצאת מנה לעולם.
אך איש לא יחוש את הבד לעולם.
אף לא הוא.
לנצח תישאר השמלה, תלויה בין עוד אלפי שמלות, משובחות בדיוק
כמוה.
בארון שלו.
בין אלפי השמלות שהשליך שם.
בין אלפי השמלות שלי, שלך, שלו
איש לא יחוש את טיב הבד.
למה?
איש לא ידע, לא ירגיש, לא יבין את כל מה שטומנת בחובה השמלה
הפשוטה.
תפרתי שמלה.
שמלת נסיכות.
made in somewhere
ולנצח, ילבש הוא את אותה שמלה.
לא.
השאירו את התפירה לנשים!!! |
