אפשר תשזור קיומך
בכאבם ובסבלם הנשנה של אחרים,
ואפשר תמולל מחשבתך
מנגד בליל שבור של תמונות מציאות,
תהא כניצן בישימון השומם
לקוצי תפיסתך - רחוק מחודם של דברים,
תפיח רשרושי בעתה
לעולם הסומא ממך - בראותך, בריקנות,
נתון בידי צלי הגיונות
העושים בניסיונך שפטים,

מדוע לא תמה הנך
על כל גרגיר לא מסופק
מהיותו נייח לחופך?
הלא שלם העולם בסדר מופתי
לתפיסתך?
אם כך, מדוע יהא אדם שבור
נוכח ידיעה שלמה?

חכם תהא באם תשהה
את כל גלי המסקנות - החולפים מטיבם ושבים,
ולא תפרוץ סכרי הדעת - מבלי לדעת,
שהרי מה תהא נחמתך
באם תלקה בעיוורון אל החיים?

מוקדש בהערכה רבה - להובס, שופנהאור ורבים אחרים...