נכנסתי לחדר הוא כבר היה שם. עומד, דומם, כאילו חיכה רק לי.
ניראה שיש לו דבר מה להגיד לי, אך הוא עוצר את עצמו, נמנע ממגע
כדי לא לעורר את היצר, כדי לא להתחיל לשלוח לעברי מילים
כפגיונות. הוא נותן בי מבט קר, מאשים, שאומר :"אתה יודע למה
אני מסתכל עליך!!!". למה לעזאזל באמת? אני באמת לא יודע!! מה
הוא רוצה ממני ?
לאט לאט חוזר הגוון לפניו, אומנם הלובן והשקיפות עדיין שולטים
אך למרות זאת תווי פניו הופכים ברורים יותר.
מילים מתחילות לצוף על פניו, מילים שמתחברות למשפטים ופתאום
לנגד עיני חל מהפך, ממבט קר ומאשים הוא מתחיל לדבר איתי, הוא
מראה לי את שהראו עיניו.
זאת לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בינינו. ואני יודע שגם הפעם
הזאת לא תהיה שונה מהאחרות, וברגע שאתחיל להבין אותו הוא יסתכל
עלי במבט של בוז עם חיוך עקום וימחק, יחזור לחיוורונו. ואני ?
אני כמו תמיד אשאר עם השאלה :"מי לעזאזל שוב מחק את הלוח לפני
שהספקתי לרשום???"