|
איך אני אמור להרגיש בנוגע לזה?
כבר ניסיתי להסביר לך...
לא יודע כבר איך אפשר...
הרגש בתוכי מבעבע
כל הזמן מרגיש שאני נוגע
אך לא נוגע.
המבט שלך אותי משגע
הזיכרון שלך פשוט לא גווע.
נשימתך חודרת לוורידי
מגע קולך אינו מרפה מלילותיי.
אז איך אני אמור להרגיש בנוגע לזה?
שהלב שלי שבור לרסיסים
והנשמה שלי מפורקת לחלקיקים
שרק את תוכלי לחבר
אבל את פשוט לא רוצה אותי יותר.
להחביא אני כבר לא מסוגל
להישאר ידיד שלך אני פשוט לא אוכל
אז מה עושים במצב שכזה?
האם אותך להפסיד
או להישאר תלוי בקצה?
של התהום שלא ניתנת לתפיסה
ע"י אף אדם שינסה ליצור בי הקלה
בעזרת עוד מילה, בעזרת עוד מילה
ריקה.
אז איך אני אמור להרגיש לגבי הנושא
של לאהוב אדם שבי פשוט אינו רוצה?
ולא יעזרו לי התבכיינויות והשתפכויות
כי זה ברור שזה פשוט לא נועד לקרות...
פשוט לא נועד לקרות
פשוט לא נועד לקרות
פשוט לא נועד לקרות. |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.