צליל התכול המייגע, תוגת המיתר
אל גופך המשגע כשכלום לא נותר
את פרקיי אז מותח, צינורותי העבים
ולרגע שוכח, את קולות החיים
לא אוכל אז לראות שחור
האם אקיץ או אשאר כך?
כשגופי לא מאותת , והכינור נשמע ברקע
קורע את הלב. מלמעלה רואה את
את הכלי המדמם, מצבי האחרון בו
הייתי דומם.
לא אוכל אז לראות שחור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.