אני יודעת שהלילה, הוא היה אצלה...
יפה מתמיד, ובודד מתמיד.
אני יודעת שהוא רואה בה את כל מה שאין בי
וזה מאזן אותו.
אני יכולה לסלוח לו על כל זה,
על הדברים שהוא עושה...
הוא חושב שאני לא יודעת.

היא יפה מתמיד, אבל האמת שהיא תמיד יפה.
יש בה משהו אחר, משהו טהור כזה, שאין בי מזמן...
היא נותנת לו את המקום ההוא, שיהיה לו קצת שקט משאר העולם,
נותנת לו מחבוא מהכאב שלו, מהדברים שאני השארתי אחריי.

וזה קשה לי לדעת שבלילות שהוא חושב עלי
הוא הולך אליה.
וכואב לי לדעת, שאני לא זאת שאגרום לו להרגע,
ולהרדם, או אפילו לאהוב.
כי לפעמים, שהלב מעדיף להרחיק אותך
מאוד קשה לחזור.

(25.11.2007)