שירה קורן / כשתבוא |
במשך השנים שלא הייתה כאן
בעיניים אשים ניצוצות, כמו ביום הראשון שהכרנו
לא אדבר הרבה, אשתדל
ואת הדמעות אשמור לרגעים באמת עצובים
אלך איתך, לצדך
למקומות שעוד נשאר בהם ריח, זיכרונות
אשב מולך ואקשיב לך
אך גם אני יודעת שלא תדבר
פשוט נזרו לנו עם השתיקה
ועם ירח, שספק יהיה מלא.
וכשתעזוב
אחבק אותך ואעטוף אותך
בתוך הפחד שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|