אי-שם, בפאתי פרברים
נולד וגודל, למרגלות הר הארי
ילד יתום היה לאורך חייו
הוא פלוני בשם נרו הערירי

בילדותו,
מורתו החביבה - סבתא אדמה
הנביטה לו פלורה לאות אהבה
בגרותו, לימים, כבר הספיקה לפקוע
ועתה הוא שולט על רומא בכוח הזרוע.

אותה הסבתא מפצירה בפניו:
אכן הועם ממך זכר הפלורה?
אנא, קיסר, חמול על פאונה -
אחותך!
לב הקיסר לא נרעד מאומה.

אם כך, ביכתה סבתא שלא בעונה -
נרו, נרו יהיר - יוצא חלצי - לא תשוב להאיר!
הו, נירון, נירון הקיסר - אכזר ונבוב -
אין ברירה:
אשסה בך את בעל-זבוב!

צופה, בדמעות, איך שיגעון וטירוף -
מאכלים הקיסר בהתקפים של חירוף.
עד יום מותו, ואולי גם מותה,
נוטרת קינה לבנה שטוף הזימה.

7/11/07