ישות נצחית / רכבת לילה |
אני הולך לישון בצל הרוח הגדולה
לוטף את ענני החלומות
לעולמות הילדות שנשכחה.
הערים האנושיות הללו
חרבות מבפנים ללא הכרה
אני נושק לרגליהן הבלות
לעלות את אד הרוח מהשברים.
מבטי הילדות שגדלו
אוחזות באימה ברעד סטטי
אני נושב בנפשם הגלמודה
את כוח החיים מחדש.
הצללים על הקירות
קופאים בצינת החורף
אני מסיט את הדעת
אל אור הכוכבים הלוחש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|