הדי לאמאר נפחדת באובר פאתוס
כמו בסרט הראשון שלי
הצללים נושבים בשחור ולבן
על פני המציאות הסינתטית.

עיניים אפלות לוחשות לי ממעמקים
את חוסר השלמות של הזמן החולף
אני נאבק ברגליי הממוסמרות חלודה
הדם היבש משתלב עם הצבע.

השקט משחרר את הרדומים לעולם
הגוונים נסוגים אל חוסר הכרה
המים שוטפים את השפיות מקרבן
אל עולם היבשות המחריב בחיים.

מבעד לעלטה רושפים הזיכרונות
שקרים מתוקים של מציאות
החלומות נרקמים לאטם
על כל גדרות האשליה שנותרו.