|
הדי לאמאר נפחדת באובר פאתוס
כמו בסרט הראשון שלי
הצללים נושבים בשחור ולבן
על פני המציאות הסינתטית.
עיניים אפלות לוחשות לי ממעמקים
את חוסר השלמות של הזמן החולף
אני נאבק ברגליי הממוסמרות חלודה
הדם היבש משתלב עם הצבע.
השקט משחרר את הרדומים לעולם
הגוונים נסוגים אל חוסר הכרה
המים שוטפים את השפיות מקרבן
אל עולם היבשות המחריב בחיים.
מבעד לעלטה רושפים הזיכרונות
שקרים מתוקים של מציאות
החלומות נרקמים לאטם
על כל גדרות האשליה שנותרו. |
|
|
אפשר לעשות סטנד
אפ?
יש לי חמש
דקות!
נו...,
אבל למה?
איזה בני אדם
חארות, לא
נותנים להתבטא!
בטח תגידו לי
שירה!
קוס אמא שלך ושל
כל השירה הזו!
יש פה בתולות!
מי בתולה!
אהההההה...
מה לא מצחיק!
מה לא מצחיק!
יא חארות!!!
זהו!
אני מחליף
סוכנת!
לו יהי,
סטנדאפיסט
מתוסכל בראיון
הקבלה לבמה
חדשה!
מוצא נחמה
בסלוגנים, למרות
שהבטיחו לו
קידום. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.